" עומדים ומרפרים באוויר עם האף על-פני שמי הכוכבים,
היא אומרת שזה מכסה, אני אומר שזאת רשת, כל כוכב הוא
קשר. היא אומרת  שאנחנו מתחת, אני אומר שאנחנו באותו
גובה, שגם אנחנו, על אדמה, מתנודדים עלה ורד בשמיים,
כמו מצופים."(ארי דה לוקה, הר אדוני)

גם היא רוצה לגעת באחד הכוכבים...

:)

ורוצה להוסיף כמה פרטים קטנים...
נועה היא ילדה לא נמוכה אלא מרוכזת, עם חלומות
גדולים, וגם המון עצלנות.. היא מאוד מאוד רוצה להיות
רופאה יום אחד..ואם מדברים על שאיפות, גם לגעת בכוכב
יום אחד, יהיה נחמד.היא מנגנת בחליל צד כבר 9 שנים
(!) ומאוד מאוד רוצה ללמוד לנגן גם על פסנתר. היא
קוראת המון המון ספרים, אבל גם מכורה לטלוויזיה..
חייה בבועה ואוהבת את חייה כך. נועה מתעקשת שיכתבו
את השם שלה עם האות ו'.
ולא בכתיב חסר.יש לנועה עיינים חומות ושער חום גלי,
והמון דמעות שנופלות בכל אירוע קטן... (מהסוג
הרגשני)
משתדלת להציג את הכול בצד הנכון ביותר, בצד היותר
אמיתי..ולהראות הכול ולא לפחד ממה שעלולים לגלות.
למרות שזה מאוד קשה לה.

"> (ציפור)

בכיתי, לא בכיתי סופני הייתי קטנה. בת שבע. אולי שמונה. לא באמת ידעתי מה הולך. שמעתי רק לחישות בבית וגם עם אותן לא לחישות לא הבנתי עדיין מה קרה. ולא הכרתי אותו. את הסרטן. סבא שלי, סבא רפי היה תמיד הסבא האהוב עלי.

המעיין געגוע כשהיית, המעיין היה שופע. קולות הרשרוש של המים הזכים על האבנים החקלקלות, נשמע בעינינו, מחשבותינו, וליבנו.

אכפתיות מדומה יסורים אל תגעי את יכולה להרגיש, להיות ככה זה לא נורמלי, אל תפתחי את הפה אל תבכי.