|
#nz#
"צריחות שצרחתי נואשת, כואבת,
בשעות מצוקה ואובדן,
היו למחרוזת מילים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
ניגלו חביונות לא גיליתי לרע,
נחשף החתום בי באש,
ואת תוגתו של הלב הכורע
יד כל במנוחה תמשש."
רחל
אבא של יעל מרים אותה גבוה גבוה וצוחק איתה ומשתולל, כשהוא
חוזר ומשנן ש"אני מת על הילדה הזאת!". אבא של סימה מכה אותה
בגלל שהיא חיה.
|
ילדה שלי, יפה, עבר לא מעט זמן
ואת דחפת ואת ברחת עד שהלכת רחוק מכאן
|
העולם עצר נשימתו
וחזר כולו בשאלה
איבד את מעט צניעותו
ונותר בתדהמה גדולה
|
גופי העירום מוטל במיטה
חשוף הוא על כל פגמיו
ואני מרגישה את עינך מביטה
בוחנת שלב שלב
|
אחרי שאמות יאהבוני כולם
ויבטיחו כי יזכרו את חיי לעולם
|
אני אותו יצרתי, והוא יוצר אותי
כך תמשך עוד השרשרת, עד ליום מותי
|
בסקרנות הזאת לכל מה שסביב
באושר למראם של פרחי האביב
בריצה לכל מקום כי אין זמן ללכת
בדמעה שלחיוך בקלות נהפכת
|
כתפיה שפופות, חלשות
ולא מכילות את העצב
היא מוצפת עכשיו רגשות
אך למי זה אכפת, בעצם?
|
בתוך ליבי יש לך חדר
כיאה לך- השגת את הגדול ביותר
אבל, שתדע שזה לא בסדר
הבלאגן ששם אתה תמיד יוצר
|
אם רק יתחיל החושך הם יופיעו
כה יפים יהיו, ומאירים
וגם אם אתרחק תמיד יגיעו
ותמיד יהיו לי מוכרים
|
ומאחור נשארה לה חיה נוספת
אל התיבה לצערה היא לא מצטרפת
לא מכניסים חיה בודדה
ללא בן זוג שילך לצידה
|
יכולה להרגיש בעצבות - פתאום את במרכז וכולם בך מטפלים
לא כל-כך יודעים איך עם הסרטן מתמודדים...
|
רוצה שתלטף אותי
ומעולם לא חשתי את מגע ידך
רוצה שתנשק אותי
ומעולם לא ידעתי טעמך
|
חשק לכתוב מתפרץ וגועש
כמים בנהר שקטון מלהכילם
שיר חדש להיוולד מבקש
להיות לשעשוע ובידור לעולם
|
ואין לי מושג מה איתך היום
מה עובר עליך, האם את בריאה
האם מוכה, האם קורבן
או אולי מוגנת מפני העולם האכזר
שתמיד כה אהבת להתגרות בו
|
היא אחת עמוקה, כל היום היא חושבת
לא מוצאת את הקול להגיד, אז כותבת
ויורה אל הדף, מילה, עוד מילה
ובסוף הפורקן מגיעה הקלה
|
ואז קרה שאיזה לילה
כשנותרנו שוב לבד
אתה חשבת- "בוא נזכיר לה
את אותו מגע של יד"
|
כשכולם עוזבים רק היא נשארת
תמיד שם כשאני נשברת
|
היא ארזה את התיק ועלתה לטיסה
חיכתה כבר מזמן לצאת למסע
להיות רחוקה מכולם, כמו כולם
פתאום נהיה לה דחוף לראות עולם.
|
לפעמים קצת כעסתי עלייך
אך אוהבת אותך ועודני
כה תמימות נראו לי עינייך
אפילו יותר ממני
|
זהו סיומו של קיץ, השמש נעלמת לה בלאט
החום כבר לא מכביד עליה, אך הלב - קורס כמעט
|
לקום בבוקר ולראות את הים
להכנס לאוטו בלי לדעת לאן
|
זה מתחיל במבט
גילוי
אני כאן.
העיניים גדלות
החיוך מתרחב
ויש איזה רגע של אושר.
|
אינטליגנטית, חדה, לא מפקששת
דוגמה טובה לכולם משמשת
|
פעם כשהיה לך קושי היית אותי משתף
פעם זיהית כשרע לי והיית מושיט לי כתף
|
כביש רחוק נשמע מבעד לחלון
בפנים יש מן שקט של דירה ריקה
וחושך סביב כמו מטיל אות קלון
מייצר בליבה מועקה.
|
ואני, לשיר לך אני מבקשת
שירים של ימים טובים ושמחים
אך את- מבפנים נשמתך כה רועשת
מסרבת לשתוק לקולות נינוחים.
|
כלואה. סגורה. עם חוקים נוקשים. מרוב שברחת כבלו אותך הכי חזק
שאפשר. ולכולם עצוב נורא ואף אחד לא מבין.
מצד אחד כל-כך ילדה ומצד שני ממש מבוגרת.
כל-כך מטעה ומבלבלת. מטופחת ומקפידה להיראות כמו בוגרת בזמן
שמשתטה במשחקי יומולדת מטופשים.
|
מעכשיו אני לא אצטרך להכין את עצמי נפשית לפני כל מפגש ביננו,
ולא אשתגע במחשבות בלתי פוסקות עליך ביום שאחרי, בשבוע
שאחרי...
כבר לא אהיה בדיכאון בגללך.
מעכשיו כבר לא אכתוב לך מכתבים ואזרוק אותם לפח.
|
רימיתם אותי כשאמרתם שאני יפה,
ורימיתם עוד יותר כשאמרתם שיופי חיצוני זה לא מה שקובע.
רימיתם אותי כשאמרתם שאני מוכשרת,
ורימיתם עוד יותר כשאמרתם שמידת ההשקעה זה מה שחשוב.
|
ואני שוכב במיטה כל הלילה אחרי שאנחנו נפגשים וכועס על עצמי
ששוב זרמתי איתך לתוך ערב כזה מיוחד, ששוב אני נותן לעצמי
להרגיש כלפייך דברים, לחפש תירוצים איך בכל זאת אני אוכל להיות
איתך למרות כל ההחלטות והנדרים שנדרתי לעצמי.
|
אבל אני אגלה לכם סוד על הילדה הזאת, שהכי יפה בגן... היא
הייתה הילדה הכי יפה בגן...
ואז גילו שהיא פגועה מינית. ילדונת קטנה ותמימה שכנראה אמא
יקרה פגעה בה, קשות.
הילדה הכי יפה בגן מאוננת. לילדה הכי יפה בגן יש בעיות
התנהגות.
|
לאט. בשקט. חשש קל. נסיון. תהייה. ציפייה. יד קרבה. נוגעת.
בוחרת מקום.
|
הוא בטח יחלוף על הרבה עלים אחרים בדרך, אולי עם קצת מזל הוא
ימצא לו עלה אחר נחמד להעביר איתו את הדרך, להיסחף יחד.
|
הלוואי ויכולתי לקחת את כל זה אליי בשתי ידיים...
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
לאור המצב הקשה,
עלי לעמוד על
דקויות. לא
תימניה בכלל,
למרות שקל לה
יותר לכתוב את
זה, לא קוראים
לה [לת"ב] - מה
זה פה צבא?
זה שמאשר את
הסלוגנים על
קוצו של יוד,
כואב, אבל יש
המשך |
|
