|
נועה טוויגס (1985) אינה מופיעה כאן בשמה הרישמי,
אלה בשמה באמיתי, שאותו בחרה לעצמה ואליו תשמור
אמונים.
הן המילים שנכתבות,
רסיסים מערפילי המחשבה,
מטר על נהרות הרגש
|
השמיים חסרי סיפור, מזלות, מלאכים,
אך פחם שחור, או קלף חרוך מן האש,
של שמש ששקעה, וכוכבים נבוכים,
תחתיהם אני עוברת בלי הרף פעמיי
|
"אני יכולה רק לנסות, לשמר במילים את ההתהוויות, לשכתב את
פרפורה העדין של התקווה, לעצב בשפתי את הגוונים שהענקתי לכל
אשר עבר ולא עוד."
|
Drizzles falling from the sky, cascading from that great
expanse where all the pressures of the world sought
expression through the thunder's ramble and lighting's flash
|
אתה בוהה בעולמך מבעד למסך קרני שמש זהובות, מפנה את גבך אל
הצללים... חולם את חלומותיך בשעות הטהורות, השחורות.
|
|
|
כשאני רואה
אותך
אני רואה את מה
שבא לי לראות
אותך.
מתוך: "שירים
שמי שימציא אותם
פעם יהיה
אדיוט", א.
פוטין, עם עובד,
1956, עמ' 14,
ועוד כמה פרטים
לא חשובים |
|
