|
:-)
היא מפנה את ראשה ימינה. ושמאלה. וכל שיכולה היא לראות זו את
אותה שממה העוטפת אותה מכל כיוון. אותו שקט. אותם מרחקים.
הדממה. אותה דממה יחודית שאפשר לשמוע רק באותם הרגעים שאחרי
הסערה, לפני שמבצבצות קרני השמש הראשונות.
|
רחוק רחוק, במקום בו נפגשים השמים והארץ עמד לו בית קטן עשוי
משוקולד...
|
לבסוף באמצע כיתה י', בעונת הקור, החליט שנמאס לו, שהוא מבזבז
זמן יקר- הוא ברח לתל אביב.
ישן בחדרי מדרגות, קיבץ כסף מזרים, התקשר כדי לומר שלא ידאגו
לו והקשיב בלב אטום לתחנוניה של אמו שביקשה שיחזור, שהוא חסר,
שמסוכן, שהם דואגים לו.
|
"שתיזכי לשנה הבאה, עד מאה ועשרים שנה"
- "איזה צווחנים" אמר בזלזול השדון.
- "לא נכון, נו שירי, תחייכי קצת, הם באו במיוחד בשבילך, לשמח
אותך"
אמר המלאך.
הם תמיד היו שם. השדון והמלאך. אחד על כתף שמאל שלי, השני על
כתף ימין. תמיד באו יחד, נותנים לי תחושת סכ
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
יאללה, משחקים
'שבע בום?'.
אדולף |
|
