[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נועה של הים
העיניים של החתול שלי
מדברות בשבילו
כמו שהמילים בכתבים שלי
מדברות בשבילי

מיאו
גרגור


אל היוצרים המוערכים על ידי נועה של הים
כבר שנה לא כתבתי כאן,
ועכשיו -
מובטלת מעבודה ומנסה להחזיר עטרה ליושנה,
אני חושבת לעצמי בינתיים:
אולי כמו יין -
הטקסטים רק השתבחו...
ואולי לא :-)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"נו, דלית!!! תמסרי כבר!!!" קטעה את מחשבות השנאה העצמית שלי
צווחה של ילד עם קול מתחלף, כזה האופייני כמובן לגיל ההתבגרות.

בטח שדלית מסרה. ואיזו מסירה! הקצינה הביאה בעיטת שפיץ קטלנית,
שפגעה בקו ישר בקיר שלי ושודרה לי ישר לתוך הראש, בדמותה של
מיגרנה חדשה.

הומור
...בחרתי בסוודר השחור, שיסווה את האף האדום והדואב שלי.
באמצע ההתפתלות עם השרוול השני שלו (כמובן שהוא היה הפוך - מה
שלא מנע ממני לנסות ולהלבישו בכח) נשמע צלצול בדלת.
ואני, נאבקת בשרוול, קיפצתי בעוקם לעבר הדלת.
...פתחתי את הדלת ושם הוא עמד לו, זקוף, גאה

אורבן לג'נד
נכון, הסיפור אמנם קצת ארוך, אבל לפחות תנסו להתחיל ולקרוא...
:-)
ותודה כבר אמרתי?...

אני מסכלת רגליי לצד השני באיטיות רבה, מקפידה לבצע חיקוי
מושלם למקור ההשראה שלי, שרון סטון, ומגלה איך סנטרו נמשך מטה
בפליאה ועיניו נפקחות לגודל של שני כדורי פינג פונג.

פואנטה
"את יודעת מה? לפחות לא רק לי יש כאבי ביצים בגלל האובססיה הזו
שלך של 'לא להכניס את הנקניק לפה' "

"ס - ל - י - ח - ה ? ? ! !"
צווחתי בהלם מהמרפסת, תוך שאני מנסה במקביל להחזיר לעצמי את
הנשימה (לאחר שנתקעה לי ה"שאכטה" בריאות),

אורבן לג'נד
"אנו מודים לך על פנייתך לחברתינו... לצערנו, אין
באפשרותינו..." אני מדקלמת לי בתוך הראש את הנוסח המוכר, אליו
הפכתי אדישה מאז שמספר המכתבים הללו, שהגיעו לביקור ניחומים
בתיבת הדואר שלי בתדירות משתנה, התחיל להימדד בעשרות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
עיניים טורקיז עמוק, כים סביב אי בודד,
שפתיים רכות, כחול החוף הדק,
וידיים עוטפות, כשיחי מטפס טרופי ירוק עד.

באמצע החיים,
דילן עוטף אותי בבלוז מונוטוני,
ומעבד התמלילים מאזין למשנתי

מצב
כמו מכשפה ברכבת השדים,
בלונה פארק של הילדים הגדולים...

עצב
לפעמים, כשאני עוצמת את שלי,
העיניים הגדולות והיפות שלך מביטות,
עמוק לתוכי.

עצב
מכה קשה בבטן הרכה
התנחלה בי

קצרצר
בסרבל עבודה
תפתחי את דלת הברזל

געגוע
וכל הלילה נשמתי אותנו,
דרך כל גופי,
חיה שוב את הגוף שלא ישוב.

קצרצר
כפות עדינות
מנגנות בקלילות על רצפה קרה
את דרכן


מצב
לקחתי פטיש, ומוט לו ארוך,
ריסקתי פרצוף - הוא שלי,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ניתן לזמזמו בכל שעות היום




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
האמת שהיא
צודקת. היא לא
בולעת. כלומר לא
על קיבה ריקה.





החבר של שלי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 4900. בבמה מאז 14/8/01 17:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנועה של הים
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה