|
ho well
whatever
nevermind
גופה הגמיש נע כצ'יטה. קצוות שיער שלא הודקו כראוי התבדרו סביב
ראשה היפה. חלק מהשיער נפל על עיניים חומות וגדולות. היא לא
טרחה להסיט אותו. היא רקדה.
|
אני מתה על הגשם. הדבר הכי יפה בעולם לדעתי. לא הפריע לי
להתרטב, להפך, א-ה-ב-ת-י את זה. הייתי היחידה שפשוט יצאה מבית
הספר ללא מטריה. היחידה חוץ ממך. ככה יצאנו שנינו בגשם,
והתחלנו ללכת יחד בגשם.
|
דיי... היא חושבת בפנים, בלב. אבל לא, היא לא תגיד לו.
יש שם דמעה, בזווית העין, שמאיימת לפרוץ החוצה. אבל שירי חזקה.
לא תיתן לו את הסיפוק לראות אותה בוכה. שירי חושבת על ארז. היא
מזדקפת, זיק של תקווה ניצת בעיניה. חיוך קטנטן.
|
שפתיה אדומות כתות בשל, מחכה להיקטף.
כפות ידיה לבנות כשל רוח רפאים.
אישה שפוסעת בעדינות,
פוסעת על גופי.
|
אני שונאת אנשים טובים
שונאת זונות
שונאת קיץ ושונאת מיונז
אני שונאת אותך
|
דיכאון דופק על דלתי נפשי
(הוא אף פעם לא מפסיק)
אני פותחת לו הדלת
משב רוח מצנן אותי מקפיא לי את
הלב
|
יש דברים עצובים
אבל אתה הכי עצוב מכולם
כמו דמעה אחת בים של שמחות
כמו חיים בין אלפי זכרונות
|
דלתות כתומות פזורות במרחב
אני פותחת סוגרת
מנסה מוותרת
הולכת לאיבוד
מסתממת, חוזרת.
|
מרחפת היא כרוח רפאים
רגליה נוגעות- לא נוגעות באדמה
פונה לעבר משכן ההדים
צורחת אהבתה במלוא גרונה.
|
אתה יכול לקרוא בעיני
אני ספר פתוח
והעמוד הנכון עדיין לא נמצא.
|
גל מתנפץ אל המזח,
רוח שורקת צוואה אחרונה.
דמעה שלישית מעיניה נוטפת
כי הסוף מתקרב ובא
|
יושבים בבית קפה
מול נמל בהרצליה
גשם דופק על זגוגיות
"מגיע לך, זונה"
|
לבשתי שמלה לבנה
וצירפתי
לה שריטה חדשה
שריטה אדומה ויפה
ודם
|
מתגנב מבעד לעצים הסבוכים. ראשו דואב, עיניו אדומות. לבו פועם
בחוזקה מבעד לחולצה הדקה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם היה מדור
כזה במעריב
לנוער. מאז כבר
הפסקתי להשתמש
בטמפונים. |
|
