|
 
אבל אצלה תמיד ממשיכים. כי מה שהוא ראה בחזה שלה היה זוג
השדיים עליהם הוא חולם מאז גילה אושר אמתי מהו (כמו אצל כל בני
המין השטחי, היה זה כשנגע לראשונה בזוג שדיים). היו לה שני
עיגולים סימטריים, מושלמים, גודל C80. והיא הייתה די רזה, כך
שנראו אף יותר גדולים ממ
|
אני לא איש של מילים
אמרת לי פעם
|
בוחנת את העצמי הפנימי
אולי ננבור בעוד שאלה פילוסופית קיומית
על מי אני, ואיך, ועד מתי ולמה,
ואז מוותרת מחמת המיאוס.
|
אינני כאן.
אני לא כאן יותר.
אני כבר במקום אחר.
|
מורידה חולצתה, חזייתה,
פושטת חצאיתה
ומתירה לשמש לטרוף אותה
וגם לעיני העוברים ושבים.
|
בכיעורם, בהאצלתם,
בהשראתם, ברוע-לבם,
באצילותך.
בהסתכלותם, בבחינתם,
בהתרשמותם, בגובהם
|
ילדה קטנה, מלוכסנת עיניים
פוסעת ברחוב לבד
|
שם, במקום בו יד האדם איננה משגת
מזה מיליוני שנים,
אתגלה לעצמי במלוא הדרי
|
הליכת ירח
אוחזת בי מדי יום
|
מרכינה את ראשך בכדי שאלטף
מספרת ובוכה בכדי שאחבק
|
פוסחת אני
על דלתות עברי,
ואצעד במדבר
ואמצא שם אותך.
|
כאסיר
הכלוא בבית הסורגים
ואין טעם בהילחמו בהם
כי הם לא יזוזו
|
ליבי נושא אותי אליו
כאילו איננו בתוכי,
כאילו אדם ונשמתו
אינם מחוברים.
|
כל הדברים שצריכים להיאמר
מבלי להרהר בהם שוב
|
לילות של טירוף עברו בגופנו
רטטתי כמו מתוך גאולה
|
אהבתך אלי
היא לי חוף מבטחים
אליו אשוב תמיד
|
לעת סיכום,
הבטתי אחור
כדי לראות טור של אנשים
|
הנהר הזורם, מפתה עד חיוך
ותמיד יודע הכל בשבילי.
הוא מפשיט אותי וקורא לי לבוא
|
שהלילה הזה יגמר כבר.
שהעלבון ימחק.
אני שבורה עכשיו
וחלקיי פזורים על המיטה.
|
עת תיפול ואקום
ותקום ואפול
אצמד אליך
במחיר חיי
|
ראיתי בך את המדבר.
גדול, עוטף, מלטף, מרגיע
|
הכל היה חדש, ועם זאת כה מוכר.
הוא הושיט יד והיא עצמה עיניים
הוא חש את לחייה,
את בטנה, את שדיה
|
וכשאתה רחוק
אני סוף סוף מרגישה אותך
אני סוף סוף נוגעת בך
ככה זה,
מרחק נגיעה.
|
וכשהוא הגיע כבר הייתי ערומה
הכל היה על השולחן. מוכן.
הוא ניגש אליו, ובחר לקחת דווקא את המעיים שלי.
|
ובזרוח החמה
אביט כמהופנטת
|
כמה יפה אתה,
וכה עוצמתי.
עם שיערך הארוך,
וידיך החסונות
|
האם אני מתגעגעת אליך?
או למגע אצבעותיך
על עורפי?
|
אני חושקת רק
בתה עם מרווה.
|
נפגשנו לפני 38 שנים.
היינו, כמו שאומרים-
צעירים ואוהבים.
חשבנו.
|
|
|
אמא, את חושבת
שהם יפילו את
הפצצה?
( הירושימה,
1945) |
|
