|
היום זה אני,
מחר זה אתה,
אתמול היינו...
ומחר- לעולם לא נדע!
העיקר זה עכשיו.
אבל מה הוא?
|
אם היית שומע, הייתי צועקת,
אם היית מרגיש, הייתי עוטפת,
אם היית אוהב, הייתי גם אני אוהבת...
והלוואי, הלוואי, הלוואי,
שהיתי מצליחה, לקום וללכת...
|
אמרתי לעצמי,
החזיקי מעמד...
הקשה התחיל רק אמש
אך בבדידות, נברת כבר די!
|
אני צבועה - ואתם מאפשרים לי
אני שמחה - אתם מאמינים לי
אם קשה לי - זה כבר שקר
אם רע פה - זה אשליה
אם אקום מחר עם רגש,
תחסלו אותו בשניה!
|
ואתה, לא כמו כולם,
התנפצת אתה ונמעכת...
לא הספקת לבנות אמונה חלומית חדשה,
וכבר היית למטה..
נשארת שם, בלי יכולת להמשיך, משותק...
|
|
|
כל העולם הפך
להיות מיני.
מיני-תפוזים,
מיני-חצאיות,
מיני-שוקולדים...
למה לקווץ הכל?
היינו מעדיפים
יותר שוקולד
למשל, או תפוזים
יותר גדולים!
הכלכלה במשק...
על הפנים.
טושטוש בניתוח
מעמיק של
ההתפתחויות
הכלכליות בישראל
99'-00'
|
|
