|
באפי, וזו המילה האחרונה שיוצאת מפי.
שני יוצרים שנועה לא יכולה לעבור את האתר מבלי לקרוא
יצירה אחת שלהם לפחות:
ליברטין אי-שם ונאמנה לחורף.
וכמובן, אי אפשר לעזוב את הדף הזה מבלי לבקר בשני
דפי היוצר של כותבי הבמה (זה יוצא מוזר, אבל לא
משנה, אף פעם לא ביטאתי את עצמי היטב לאחר שתיית
קפה, אבל הרבה קפה אההההההה) האהובים עליי:
יושי מיטסו הנערץ ואורנית שטרן היקרה.
מומלץ בחום. (מאה מעלות צלסיוס)
אחרי ששאול נפרד ממני, הלכתי על הכביש, וניסיתי לחשוב. בהיתי
בצמחים הנבולים שפרחו זה מכבר, והמשכתי קדימה. לאן? לא ידעתי.
פשוט הלכתי.
|
חדר הניתוח המאולתר הסתכם במיטה קשה ושולחן צר ועליו כלים
חדים.
כאשר דוממה הזריקה את גופי, עדיין הרגשתי בעצם המחטט בקרביי.
גופי התעוות מכאבים, ולחצתי משהו בכבדות. ידה של אביטל לחצה את
ידי בחוזקה, גם כאשר שקעתי לתרדמה.
|
אחרי שעה קלה, הגעתי למקום. אינני יודע היכן בדיוק נחתי. המקום
היה חמים למדי, ואגלי זיעה טפטפו במורד גבי, כחיפושיות זעירות
ודמומות. יחסית למקום ממנו הגעתי, חשבתי לעצמי, האזור הזה הוא
קוביית קרח במשקה אלכוהולי חזק.
|
הרשו לי לספר לכם סיפור. בעצם, זה לא בדיוק סיפור. זה מעין משל
סיפורי, אם ניתן לקרוא לזה כך.
זוהי מעשיה, שהתרחשה במדינה שלכם, בעיר שלכם, יתכן שאפילו באחד
מבתי הספר שלכם. אבל לא תמיד מודעים למה שלא בהכרח רוצים לדעת.
|
עשו לה ביופסיה, ואחר זה הבהילו אותה לניתוח חירום. הורידו לה
חלק מהריאות, והיא החלימה, אחרי ניתוח ארוך וטיפולי כימותרפיה.
היא אבדה את שיערה היפה, הערמוני, אבל שמה פיאה, יפה דווקא.
והחלימה. כולם שמחו; אבא, הרופאה, אני ואמיר, וכמובן הרבי,
שתלה את כל הנס הזה
|
בנעלי ריקוד אדומות
אפרוץ אל הבימה
תמונות נישאות על גבי צלילים,
|
הרואין יכול למסטל אותי,
ואלכוהול גורם לשיכרון פלגמטי
ואילו הכחל שבעינייך גורם לי לקהות חושים
|
והנה הם צועדים, שחורים ותמירים, כמו צללים חמקנים
לעבר כר הדשא שהווריד מפרחים, עליזים ומרנינים,
|
אך ביהי היום השישי, ויפשוט השחור על אושרה,
ויהי תוהו ובהו, ותחפשהו, אותה אומללה,
אך נעלם, נעלם אותו האדם...
|
פיפינג טום מביט בתאווה לרחוב,
מצפה לראות את אפרודיטי שיצאה מהצדפה,
מכוסה בתלתלי קצף ים בלבד,
|
לפעמים בלילה, מאוחר,
אני קמה רק מהמחשבה עלייך.
כל המחשבות והרגעים והזיכרונות ושברי תמונות עמומות מתנפצים לי
בפנים הרטובים שלי.
|
ניסיון להתחמק מהפשע
לא יעזור לקוקי
קוקי כבר עמוק בפנים, ויודע את האמת המרה...
|
צריך לכלוא אותה לעשרים שנה
עוד בני טובים שנהרסים
והכל בגלל ילדה אחת קטנה
|
רציתי שהחברה הכי טובה שלי תקשיב לי כשאני משטחת לפניה את
הבעיות הכי טיפשיות שלי והכי טרוויאליות שאפשר, ולפעמים אפילו
ניסיתי אותה כדי לראות עד איפה מגיע כוח הסבל שלה, כשזה קשור
אליי. וזה בגלל שהיא הייתה החברה שהייתה מסורה לי לחלוטין- באש
ובמים, בביצה ובעלטה
|
רישום בעיפרון, על נייר קצת מקומט. אם שמתם לב.
|
|
|
מה דעתך לכתוב
סיפורים קצרים
דווקא?
הקופירייטר של
אלוהים מחלטר
בייעוץ לצעיר
בשם אתגר קרת |
|
