|
אני חיה רק את השניות. דקירות קטנות, קצרות, מהירות של כאב.
ככה כל היום. הכאב של האין. זו לי פעם ראשונה שאני חיה ללא
זמן, בדרך כלל היה זה להיפך. הזמן היה זה שחי לא בלעדי, כאילו
אין לו צורך בי או בקיום השביר שלי.
|
כל מה שרציתי זה לישון. היא בעבודה, אני לבד בבית החדש, והכל
כל כך לבד. ניסיתי לעצום עיניים ולהירדם, אבל יכולתי לחשוב רק
על מישהי אחת, ואז הטלפון צילצל, והיא על הקו.
"את יכולה לבוא עכשיו? משעמם לי נורא".
|
עוד הספיקה לעבור במכולת בדרך הביתה, לא משהו מיוחד, קניות
שגרתיות. אפילו המוכרת הזקנה עם שן הזהב כבר יודעת מה היא רוצה
וכמה זה יעלה. שוקולד עם פרה, גבינה לבנה תשעה אחוז, עוגיות
שוקולד לטבול בתה. פעם היתה קונה גם שניים חלב, בקרטון כחול...
|
קשה לשמור על האהבה
כך אומרים
בכל אהבה
|
|
|
