|
רוב הסיפורים ישנים, כבר קצת פחות כותבת, כנראה
שאי-אפשר באמת לברוח מההתבגרות גם אם מנסים.
אולי בכל זאת תמצאו משהו מעניין
והיא תנסה לכתוב את עצמה כפי שהיא היום.
היצירות שהמערכת אהבה (fuck the system?)
"בחן את עצמך", "להתחיל מחדש" ו"שיר אהבה לדפיוצר"
גלישה מהנה
=============
"להלחם בגלל שאין מוצא אחר
זה לא עושה לי את המוות למושך יותר
ועוד דבר ברור, אם לא אחיה אני
אז אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילי"
חנוך לוין - מלחמה צודקת
------------------------------------------------------
ובטיול שנתי הכל שונה- את רואה עם מי הוא אוהב להסתובב, איך
הוא נראה כשהוא קם ויוצא מהאוהל, עם קורי שינה ובגדים סתורים.
ואיך הוא נוחר כשהוא ישן.
|
אחרי שאחד מהשכבה נהרג ליד אחת ההתנחלויות בהן גם אני עברתי,
חשבתי על ארז הרבה, ועל כך שאם היה קורה לו משהו הייתי מצטרף
אליו בהזדמנות הראשונה.
פחדתי למות, אבל יותר פחדתי להשאר לבד, ובצבא הרגשתי כ"כ לבד
|
הבטתי עמוק לעיניים של אריק איינשטיין, הוא עמד שם עם סוודר
כחול ומבט מבולבל בעיניים.
"בטח"- אמרתי, "לאן אתה צריך להגיע?"
לקחתי את המפה וחיפשתי את המועדון שהוא הזכיר, הראיתי לו איך
להגיע והוא הזמין אותי להישאר.
|
היא ישבה על כיסא בודד מול שולחן ארוך, ומולה ישבו חבורת
גנרלים על אזרחי+ חרדי אחד במבצע, ושלוש פקידות חינניות שכנראה
הצטיינו בתפקידן, שכן הן לעסו את המסטיק במרץ רב.
|
הוא הגיע לבי"ס, ושוב סתם את האזניים... בחוץ עמדו ילדים
וצעקו- "ג'וני השמן! בבטן יש לו בן!
איך קוראים לבן! ג'וני השמן!"
וצחוקם הרם התגלגל בכל בי"ס.
אבל ג'וני שמע רק קולות יפים של ים ורוח, כמו שמצמידים את
האוזן לקונכייה, ככה הוא סתם את האוזניים חזק חזק!!
|
"א'", זעמתי," א' זאת התשובה, מי אמור לענות, אני או את? אז
שבי בשקט וסמני א'."
עדי נותרה המומה למספר שניות ואז לחשה, "בסדר, אתה יודע מה -
ניתן לך שאלה אחרת, פחות... המממ, מעוררת חרדות".
|
באמצע טקס יום השואה היה לי פיפי.
יעל היפה מהכתה המקבילה בדיוק שרה את הליכה לקיסריה, ואני פשוט
הייתי חייב להשתין.
|
אני לוקחת את הבאנג ומבעירה
1, 2, 3, 4, 5
אפשר לנשוף את העשן.
|
בדרך החוצה החלטתי לבדוק שהכל בסדר- נכנסתי בשקט לחדר הילדים,
צועדת על קצות האצבעות.
החדר היה שקט, אפילו המובייל של שחר סיים להסתובב ונראה כאילו
נרדם בעצמו.
"אני הבייביסיטר הכי טובה בעולם", חייכתי- גאה בעצמי
|
אני ממשיכה לכיוון מרכז תל-אביב, צועדת לי בעליצות ברגל, מאות
דוגמניות מקיפות אותי מכל עבר, תלויות מעל ראשי, מרוחות בענק
על שלטי חוצות. מדהים שגם כשמגדילים אותן ב 500% אין להן ולו
רבע פגם או חטט בעור.
|
כעינבים עגולים רגישים
חלומותיך הקטנים
נידונים להתפוצץ
|
תמיד כותבת בגוף שלישי
כמבקרת את עצמך
|
תפוז רקוב
רוצה למעלה
להתפזר בעננים
|
אני רוצה לדמם את עצמי החוצה
ואז...
אולי להשאר ריקה
|
וכשגופי נשאר על קרקע יבשה
ונפשי ממריאה אל על
אני רואה הכל יותר ברור
|
נשתה בשמחה
את מיץ הפרה
ונודה לעולם שהמציא את השיטה
|
כמה מתסכל להיות משורר בבמה החדשה
אנשים אוהבים סיפורים
רצוי קצרים
ורצוי על אהבה, דיכאון וסמים
|
מלש"ב עצור!
כאן אני מדברת אליך, כן כן- זו רק אני, לא הרמטכ"ל ואפילו לא
המ"פ, אתה יכול לעבור לנוח, להתיישב ולהדליק סיגריה.
|
והיא חשה כל שן
ננעצת בכל חדר בלב
והיא הביטה עמוק עמוק אל תוך עיניו...
העצומות
|
איתי למדו עשרות נערים ונערות, היום הם חלק מהצבא המתקרא
בציניות שאינה יודעת גבולות, צבא ההגנה לישראל. רובם הם הצלחה
של מערכת החינוך בישראל המייצרת, זה דורות, מליוני חיילים
וחיילות מסורים.
|
ביום בו הלכו חלקנו לממש את זכותם הדמוקרטית להצביע בבחירות
לכנסת ה 16, נגזלה מיותר משלושה מליון בני אדם הזכות שלהם
לחופש.
והאירוניה חוגגת - אותם 3 מיליון סבלו בכדי שאנו נוכל לבחור
שוב את אותם האנשים שגרמו להם לסבל בעבר - ויוסיפו לגרום אף
בעתיד.
|
אל הארכיון האישי (18 יצירות מאורכבות)
|
|
הנבואה היא
תופעת לוואי של
ההסתברות.
אביה האיום. |
|
