|
ילידת 74'. בלונדינית אמיתית. עוד לא תסריטאית. עוד
לא סופרת. עוד לא עיתונאית. עוד מעט.
הוא הרגיש לראשונה בחייו את הכוח הממשי שיש למילים שהוא מוציא
מהפה ופתאום הוא ראה איך במילה הוא מכווץ אותה ומשלח אותה בבכי
לצד השני של החדר. היה לו את הכוח והוא אפילו נהנה מזה קצת,
לשבור את המושלמות שלה במילים.
|
האם תמיד החלונות היו כל כך קטנים? הצבע של המשקופים לא היה
הצבע הנכון. הזמן היה כאן ועשה עבודה רשלנית.
הלאה במעלה המדרגות. גוש מוכר נעקר ממעמקי הזיכרון ונתקע
בגרונו בדרך למעלה. קיבתו התחילה לפרכס בעצבנות. הוא עצר,
מתנשף, שלוש מדרגות מהסוף.
|
מסביב לרגליה עולה אד קר מהכפור המכסה את גבעולי העשב. מרוחק
מאוד וצלול באויר השקט של הבוקר עולה צליל העפר הנגרס תחת
גלגלי רכב. היא פוסעת ברגלים יחפות על העשב הקפוא והמת והוא
נשבר כזכוכית ופוצע את רגליה, פותח מחדש פצעים שטרם הגלידו.
|
היום הוא היום של החלון הפונה לצד מזרח.
הוא הגיע לביתן, פתח את חלונו שלו, הגדול, ואחר כך ניגש לפתוח
את החלון המזרחי. המנעול היה חלוד משנה של חוסר שימוש, ושכבת
הצבע הכחול שנמשכה עליו לאחרונה כשנצבע הביתן התקשתה.
|
|
|
אתמול בשביל
צילומים הברזתי
מבית ספר.
איך שאני מבליטה
תציצי אני קולטת
בזוית העין את
עובדיה המנהל
מזיל ריר על
הבנות.
אם לא היה לו
כזה כלי הייתי
מתבאסת לבלוע.
מיכלי מסבירה
איך מצליחים
בחיים בלי
להיענש |
|
