| 
 
 
 
 
 
 
 | 
 קוראים לי נועה, נולדתי בשנת 86.אני אוהבת לשמוע מוסיקה-הרבה ישראלית...
 רוב הפעמים תמצאו אותי בחברת אנשים- אפילו שאני
 אוהבת את הלבד שלי לפעמים...
 אני מקווה שתהנו מהקריאה בעמוד שלי,ונורא אשמח לקרוא
 תגובות-גם לטובה וגם לרעה.
 
 
 
 | 
 לסבא יש היום יום הולדת שמונים, ומי אני שלא אכבד אותו בבואיאחרי שכל חיי הוא כיבד אותי. אני בכלל לא מכירה אותו. כל מה
 שאני יודעת זה שמאז שהיינו קטנים, יש לו בשבילנו סלסלה אדומה
 עם חריצים בחצר, מלאה בכדורי טניס שהצהיבו עם השנים.
 
 | 
 | 
 אני לא עצובה,אלה רק הפנים שהתעייפו מלחייך.
 אני לא בוכה,
 ואל תדאגי זה לא בגללך.
 
 | 
 | אתה יודע בדיוק איך לשאוב לי את כל הבפנים,ולזרוק את זה בפינה,
 יחד עם מה שהצטבר שם במשך השנים.
 
 | 
 | בדרך לחיים חדשיםמקווה לשכוח הכל
 ועם כל צעד שלי
 מפחדת לא לזכור.
 
 | 
 | דנה נמה, דנה קמה,התקופה הטובה עדיין לא תמה.
 מפחדת להחמיץ, שלא יעלם,
 מחכה למישהו שאת ליבך יחמם...
 
 | 
 | הבטחתי לעצמי שהכל יעבור
 הופעה רועשת
 צבעים והרבה אור.
 
 | 
 | זה השיר האחרון שאכתוב עליךהזכרון עכשיו משמיד את תווי פניך,
 הלב מפנה מקום לרשות חדשים,
 ומעלים את הרגשות הישנים.
 
 | 
 | והיה לנו הכל, ולא היה לנו כלוםוכך אתה נפרד ממני בגמגום
 
 | 
 | ועצוב לי עכשיוהידיים רועדות,
 העיניים זזות
 לאן שהן רוצות.
 
 | 
 | נותנת הכלנשארת בלי כלום
 ואחר כך זה ליפול
 ליפול - ולא לקום.
 
 | 
 | קמתי בבוקרהחיים היו לבנים.
 הכל היה ברור,
 ריח של בגדים חדשים.
 
 | 
 | אנה צוחקת וממשיכה הלאהדנה ספק חיה, ספק צוחקת
 בשכונה של לי עוברת רכבת כל חמש דקות
 ולנעמה נגמרת הסגריה.
 
 | 
 | כמה גבוה צריך לעמודכדי שיבחינו בי
 וכמה להוריד עיניים ולשתוק
 כשמשפילים אותי.
 
 | 
 | רצה לשומקוםברחוב הכול שקט,
 כל כך קר בחוץ
 ומבפנים זה לוהט.
 
 | 
 | יש לי חברה, פנים יפות.הפנים היפות לא אוהבות,
 הפנים היפות נאהבות.
 
 | 
 | קח אותי מפה, בבקשהקח אותי, האכזבה את הגוף מתישה
 קח אותי מפה, אותי גם ככה לא צריכים
 קח אותי, אני ילדה שלא רואים.
 
 | 
 | חזרתי בלילה מאוחרהשמיים היו אדומים, כאילו מבשרים על המחר.
 צועדת בשביל בדרך הבייתה בין ענף לענף
 כשבאויר יש ריח של חורף מזויף.
 
 | 
 | שלום עולם, מנסה לברוח מהכל ומכולם.בינתיים יש רק נייר משאלות מגולגל
 מלא באבקת קסמים
 שגורמים לך לעוף אל מעל לעננים.
 
 | 
 | תמיד היא לא מודה, תמיד היא ורודהתמיד היא אהובה
 ובעצם תמיד עצובה
 
 | 
 | 
 איך שלא אסתכל על זה עכשיו-זה עצוב. אתה נגמרת,עזבת- והשארתמאחוריך את החופש. החופש חיבק אותי חזק חזק ולחש לי באוזן
 שהתגעגע אלי ושהרבה זמן לא הסתובבנו יחד. אז לקחתי את החופש
 לטיול ושבוע שלם הוא לא עזב אותי.הלכנו יד ביד לכל מקום.
 
 | 
 | אז מה אם יש לה הכל? ילדה יפה עם הורים ששמים לה כל בוקר מאהשקל על השולחן הורדרד שלה  בתוך החדר הסגול והמושלם שלה, לא
 יכולה לאהוב?!
 
 | 
 
 
 
 
 | 
        
          | "אתה נשמע כמוהומו" זאת
 ביקורת מספיק
 בונה?
 
 
 
 
 
 ץ סופית מוציא
 את זעמו על
 יוצרי במה.
 |  
 
   
 
 
 
 
 
 |