|
ולאט
לאט
מאבדת את הכרתי. פתאום אני לא לבד, אולי אף פעם לא הייתי. אני
הכל והכל אני. מחובר, מאוחד, שלם, אוהב, מאושר. אני אינני.
אבל הגוף עוד עומד על פיסגה של הר ובוכה.
|
שמעתי שמועות על היעד המושלם
מלא בכסף, זהב ופריחה של דובדבן
שמעתי על מקום שנוכל לגור בו שנינו
אבל לעת עתה אגור בו לבד
|
עומדת על שתי רגליים
מריעה להוד אישיותך
ממשיכה לסגוד לשתי עיניך
גם כשדומעות את הווייתך
|
חלשה מתמיד, הדלת פרוצה
בדיוק כשידעתי רגע שלווה
דלת פרוצה, אנשים נכנסים
בדירת פלורנטין נקייה
|
מה אם זה רק הזמן
שעושה את הכול מעורפל
ואם נעצור נצליח לראות
שמים עומדים ושפע גדול
|
והזמן יעבור בדיוק עכשיו
בדיוק כשאשב הזמן יעבור
ואבהה ויעבור
אני במקומי והזמן בעיתו
|
כמה עצוב לחיות בלי צל אדם
כמה שקוף להיות בצל עצמך
שותקת לאור הבדידות בחדר...
|
עם כל השאלות וכל הסימנים
מסתכלת על פרי יצירתך
ושואלת את עצמי מה
זה בעצם אומר לגבי
|
שלוש מילים בינינו
שני מבטים
ופסנתר
|
שירים שכתבתי משקים בי עוד רגע
של עצב מוכר מתחתית של דמיון
הייתי סופרת איתך אז כל רגע
מוכרת צדפים של חומות זיכרון
|
|
|
החיים, זה מה
שקורה לך בזמן
שאתה מתכנן
תוכניות ליום
שאחרי |
|
