|
 
וידוי: הפחד הגדול שלי הוא להיות אלינור ריגבי
חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי וכלום לא קרה. שום דבר. סתיו אמרה לי
שגם שום דבר לא יקרה. הבטתי בה מבולבל. לא הבנתי מה אמור היה
לקרות. לדעתי גם היא לא ידעה, אבל סתיו היא לא מהאנשים שיודו
שהם לא יודעים.
|
שנאתי את עצמי.הבטתי במראה וראיתי פרייאר מעורר רחמים חסר חוט
שדרה שכולם שונאים ומנצלים אותו, בלי חברים או ידידים. הוצאתי
חמישה כדורים ממחסנית האקדח והטענתי אותם. קרבתי אותו לרקה
כשאצבעי על ההדק. נפלתי.
|
יפות, לבנות,
טהורות וצחורות.
הו! כמה יפות הן!
|
כל השמות והשירים
שמזכירים לי אותך,
נראים רחוקים
|
ביום מן הימים, כשייפתחו שערי גן-עדן
מישהו יפתח את המחברת
|
אבקניו נפלו ועליו קמלו
ואני מעליו ניצבת.
|
יש אנשים שמסתכלים עלי קצת עקום,
כי לפעמים אני נאיבית וזה נותן לי מראה סתום.
גם אני.
|
הרבה אנשים אומרים שהזמן משתנה.
חלק מהם אומר כי זה הכל תלוי במזג האויר.
|
שערי. צווארי. בין שדי. עוטף את מותני.
חובק אותי ברכות סביב כתפי וידי.
|
כל-כך קטן, עדין ושביר הוא פרחך
מלבב את נפשי בו לראותך
|
אני חפץ.
דומם. שקט. ללא תנועה.
|
לא יודעת איך להמשיך.
השמש מאירה על בנייני תל-אביב בכתום.
ברקע שמי שקיעה כחולים כהים.
ואין איש ברחובות.
|
מול דף חלק יושב רוצה לבכות
...
היד כואבת וקשה לראות
|
הייתי רוצה שתסלח לי, שתיתן לי אהבה.
כל כך קשה לי לפעמים שזה כואב מתחת לעור ועמוק בגרון
|
העיניים נעצמות
לא יכול יותר
להילחם
|
צילצלתי אליך כי רציתי לשמוע את קולך.
להיזכר בדמותך להרגיש את נוכחותך.
ובצד השני ענה לי קול מוכר ורחוק
מספיק כדי לצייר לי תמונה שצבעה מתוק.
|
רגליים יחפות על האספלט
חם ודוקר, כואב ושובר
כמו לראות אותך שוב
|
רוצה אותך ולא יודע כמה המילים מכאיבות
שומע את קולך בלילה את שוברת בי קירות
|
קניות של סופשבוע על הרצפה
שקיות מפוזרות
תכנן מתרוקן
---
|
שום דבר לא ימנע ממני להגשים
|
שיר אהבה פשוט
הרי אין לי יותר.
אתן לך הכל
על הכל אוותר.
|
אני שומעת שירים
להטביע יגוניו
כאילו כלום לא קרה,
הלוואי
|
אני רוצה ליפול. עמוק עמוק
|
גם אתה שותק. ומול ההגה נדמה שאתה מתרכז בנהיגה
במקצב הטיפות הנופלות על השמשה
|
הגשם מתוק ומשקה אדמות
צרובות חמה וסדוקות כתפילה
הנישאת אליך באותם הלילות
|
אקריליק ומודלינג פייסט על קרטון ביצוע
|
|
|
לא רציתם אותו
בטלויזיה,
קיבלתם אותו
בכנסת.
אד המתאבד כראש
הקמפיין של
אבשלום קור |
|
