|
"צולל חופשי ללא מצנח,
לכל הכיוונים נפתח,
והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת,
כך שבנתיים אני נח,
כך כמו שאני מונח,
כשהתאוצה שמעלי שוב ושוב דורסת"
(מאיר אריאל)
"כתיבה היא עיסוק נבזי ובוגדני. גם אם רכשת נסיון
ומיומנות, לעולם אינך משיג את הצופן שפותח את מכסה
הבאר שממנה נובע כח היצירה. צריך להמתין בדריכות
ובתקווה שזו תתמלא מעצמה, ותפרוץ את הדלת שחוצצת
בינכם."
(בני ברבש)
רן גולדנברג ישב בתוך הארון, הוא נורא רצה לצאת ממנו אבל לא
ידע איך. שד ירוק ומכוער התיישב על כתפו. "נו, אז מה עושים?"
אמר השד. רן גולדנברג לא ידע מה לענות, הוא שנא את השאלות
האלה. אם ידע מה עושים, לא היה מחכה לשד. אבל השד המשיך לשבת
על כתפו
|
החילונית האחרונה בירושליים הבנויה ירדה לקחת את הדואר. שכניה
חלפו על פניה ובירכו אותה לשלום. בעבר היו יורקים עליה או
מכסים את עיניהם, אך עתה כבר הייתה זקנה מידי ונוכחותה חדלה
מלהפריע להם.
|
החמור של המשיח הביט באדונו בתסכול. המשיח צנח שיכור לאחר ליל
התהוללות ונרדם על הרצפה. "מתי כבר תפסיק עם זה? מתי תעשה אותי
מפורסם?" שאל החמור ביאוש, אך המשיח לא ענה, הוא רק נחר חזק
יותר.
|
ואז... באמצע כל הטירוף, הבחנתי בדמות מוכרת ולא אהודה, יושבת
על סלע מאחורי שיח נמוך, ומשחקת קלפים. זה היה סבא שמואל. הזקן
העלוב הזה לא יכל להקדיש לי חמש דקות מחייו. חמש דקות מזוינות
מחייו! במקום לעמוד ולשתוק מול הקבר שלי, הזקן התחבא ושיחק
פוקר
|
"ועכשיו תבכה!" הוא סיים לכסות את הבור, וערם עליו ערמה קטנה
של אדמה, מעצב אותה בקפידה בין שתי ידיו הקטנות והמבויצות. "נו
תבכה!"
|
מעשי המחאה שנקטו בהם חברי המיעוט לא זכו לגיבוי תקשורתי, וגם
המלאכים, שהיו בקטרזיס עקב הצלחת המבצע, התעלמו מהם לחלוטין.
|
בשיעור טבע למדנו על שרשרת המזון. היא אומרת שאפילו בן אדם
שהוא כמעט הכי חזק בעולם אחרי אלוהים, יכול להיות אוכל לדשא
בסופו של דבר. ואני כל השיעור חשבתי על סבא שלי, שהיה פעם
גיבור מלחמה, ועכשיו בטח הפרחים אוכלים אותו, ויש להם הרבה מה
לאכול כי הוא מאוד שמן..
|
בינתיים, בבית הוריו, התחילו לאחותו עיקצוצים בגב, שאט-אט הפכו
לכאבים רציניים. בבדיקת סי-טי אצל הרופא הסתבר שצומחות לה
כנפיים. ובאמת כעבור כמה שבועות כבר היו לה זוג כנפיים גדולות
ולבנות. כולם נורא התלהבו, אבל לאחר שההתלהבות נעלמה, היה קצת
מביך להסתובב איתה
|
אני יושב על המזרקה ליד הדיזנגוף- סנטר. פעם בכמה זמן יוצאת אש
ממרכז המזרקה, מזכירה לי לצאת מהחלומות בהקיץ שלי לתוך
המציאות. אני חולה. מאוד חולה, ועוד מעט אפגוש את המוות.
|
מתעוררת אצלי צעקה שרק רוצה לצאת החוצה. אני מרגיש אותה בתוך
הבטן, בשרירים, יש לי מעין דקירות קרות בכפות הרגליים והידיים,
הלב של מתחיל להלום כל כך חזק שאני מרגיש כאילו עוד רגע הוא
יקרע לי את החזה. אני הולך עד מגדלי עזריאלי מטפס ברגל עד הגג.
|
"... רק שתדע שאתה לא היחיד שמבקש פה עבודה, אתה מבין? יש לי
עוד אלף כמוך! אלף כמוך שלא מפשלים! ולא רק שיש לי עוד אלף
כמוך, יש לי גם אלוהים על הראש! אני נכנס לשיחה איתו עכשיו!
מה? מה אתה רוצה שאני אגיד לו? שזה לא יקרה יותר? שאתה מלאך
מצויין?!
|
תלתלים שחורים וכתפיים רחבות
מעזה עד ג'נין יספרו ברחובות
צבי יחזקאלי, הבה נכירה
נתכרבל בספה ונראה אל-ג'זירה
|
כשענת צוחקת,
העיניים הסיניות שלה
נסגרות
ובקושי בקושי רואים אותן
|
חם פה, אינעל רבק... חם וצפוף. עם כל השאהידים שהגיעו השנה,
אין מקום לנשום. אז אני בא למנהל שלנו ואומר לו "תשמע, יא
חביבי, זה לא הולך ככה !".
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
שואה זה פסה.
סופגניה עם
ריבה. |
|