|
שכבתי במיטה במשך 10 דקות ולא יכולתי לזוז, לא יכולתי לחשוב,
רק רצה לי תמונה של רותם בראש.
ואז, היה לי טלפון. בחיים שלי לא רציתי כל כך שזה יהיה רותם.
על הצג ראיתי שזה אימו. עניתי.
"הלו?" לא הייתה תשובה. "הלו? רונית, את שם?"
|
היא מדברת אלי, ואני לא באמת מקשיבה
הוא נשען עלי, ואני לא מרגישה אותו.
|
אם מישהו ימציא את גלולת הפלא הזאת
הוא יהיה אלוהי
כי אני כבר לא מסוגלת לחיות כך יותר.
|
בעוד 3 ימים,
אני לא יהיה מאושרת.
ואתה, אתה תהיה מאושר?
|
זה יצר כל כך מכוער, כל כך מרושע,
כל כך מעורר רחמים.
|
והקרב הזה עדין לא תם,
ואני עדין מנסה לנחש, מי הוא זה שתמיד עוצר אותי,
ומושך אותי למציאות.
|
אני רואה אותן רוקדות,
וכל אחת ואחת מהן יותר טובה מהשניה.
הן מדהימות! בכל המובן של המילה.
ואני? מי אני לידן? אני זבל. חרא.
אין פלא שלא התקבלתי...
עאלק רקדנית.
|
משהו חסר לה בחיים, זה בטוח
חוששת ופוחדת מהעתיד לבוא
הלוואי וידעתי על מה היא חושבת עכשיו
כשסביבה שקט, אך בפנים היא צורחת
|
אתה מפחד
אתה מזיע
אתה רוצה שזה יפסיק
|
אני רוצה להפסיק להיות כל כך פשוטה וסתמית,
אני רוצה להרגיש שייכת.
|
|
|
-כמה זמן אבאש'ך
ערומקו?
-כבר איזה 42
שנה, אני חושב.
-נו, עכשיו
באים?!
ד"ר ז'יוואגו
לאפרוח ורוד, כי
גילוי מוקדם
חשוב לריפוי. |
|
