[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אוהבת לכתוב.
אוהבת לקרוא.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
צעדתי לאורך השביל ודמיינתי אותה פוסעת כאן מתרגשת בשמלה הלבנה
שלה, לא מצפה לי כלל. נדמה היה שאני מתקדם ולא מגיע. הרגשתי
שאני נמצא מעל תהום - צעד אחד לא זהיר ואני נופל.

זוגיות
"אז מה קורה? לא אמרת שאבא של יותם, פסח", הדגישה אמא שלה את
השם המשעשע במיוחד לתקופה וחייכה, "ישהה בבית מלון?"
"זה מה שיותם ואני חשבנו, למרות שהצענו לו, הוא אמר שלא,
ופתאום אתמול בלילה הוא צלצל ואמר שהיה לו בלאגן עם הטיסה והוא
הקדים אותה, והוא התקשר למלון

זוגיות
נועה הלכה לחדרה, שהיה מעברו השני של המסדרון. היא הרגישה חסרת
אונים, לא מסכימה עם מה שמיכל עושה, לא יכולה להתנגד, לא מוצאת
משהו שיגרום לה לוותר על הרעיון המטורף להפליל את רוני. לא היה
לה עם מי להתלבט, היא לא יכלה לספר לדנה בלי להזכיר את רוני.

זוגיות
"יש שיר כזה", לחש באזנה כששכבו חבוקים במיטה. "איזה?"
"יש אירית באלף, ועירית בעין..."
"וזה מתחרז לי יפה עם עיניים...", המשיכה, ועמי טמן את ראשו
בתוך השקע בכתפה. "לא יודעת למה אני תמיד אומרת את זה, ולמה
אמרת עמי באלף?"
נשימותיו הקצובות העידו על כך שנרדם,

געגוע
כל התסכולים של השבוע האחרון, כל הריגושים, המחשבות, השאלות.
הכל פרץ לנשיקה הזאת. יותר משהוא נישק אותי אני נישקתי אותו.
בפראות, בעוצמה שלא ידעתי מאיפה באה. שפתיי שאבו את שפתיו
ולשונו. הוא הצמיד אותי לקיר וידיו מעכו את גופי, נכנסות מתחת
לחולצה, מתחת לחצאית..

אורבני
"בטח שזה סימן", אמר אפרים בשקט. "את יודעת מה התאריך? חצות
וארבע דקות עכשיו. רביעי לרביעי אפס ארבע. איזה יופי של תאריך,
לא?"
"מצחיק", אמר גולן, "אישה אחת וארבעה גברים בקו ארבע".
"היא מנסה להרוג אותנו, ואתם מתעסקים במיסטיקה", צעק חיים.

דיאלוג
וכמה זמן את עוד חושבת שתישארי כאן ... מפנים אתכם. ואיפה שלא
תהיי לשם אני כבר לא מתכוון להגיע. למדתי באוניברסיטה, לעזאזל.
מגיע לי יותר מלהיות פועל ואל תגעי בי ככה, כשאני מנסה להסביר
לך מה אני חושב. זה מוציא אותי מהריכוז.

אירוטיקה
מבלי משים פישקתי מעט את רגלי והוא העניק את אותו טיפול גם
בפנים הירך, קרוב מאוד למפשעה אך בלי נגיעה ממש. התחושה הזאת
הטריפה אותי. כמעט ואמרתי, תיגע. הרגשתי שהוא מנווט אותי. לא
רציתי שהוא יפסיק, אבל הוא הבטיח שלא יהיה כלום, ומה יהיה אם

מה אני עושה איתך? ילד? חשבה רננה לעצמה. זה נורא עצוב שאיבדת
את אמא שלך ואבא שלך אבל גם אני איבדתי את אבא שלי, והוא היה
יותר שלך משלי... אני גם רוצה את הכסף. וגם יואב בטח ירצה את
הכסף. אבל איך?

אורבני
בקומה השמונה עשרה עזבו אותנו שלושה ושניים נכנסו.
הדינמיקה איפשרה לי להתקרב אליה ולנשום את ניחוחה.
"שוב אתה", הגו שפתיה.

אהבה
הייתי שקועה במחשבות ממששת את השרשרת של סבתא שלי, כשפתאום
גולדי נתנה משיכה עזה ואני עפתי קדימה.
את הדקות הבאות אני לא ממש זוכרת למרות שלרגע הייתי בטוחה
שסבתא שלי נמצאת שם ואומרת לי, "הוא משלנו".
ניסיתי לשאול אותה למה היא מתכוונת אבל היא חייכה אלי ואמרה ש

התבגרות
"ועכשיו את נזכרת לספר לי?" ירעם בקולו העמוק.
"פשוט לא היתה הזדמנות מתאימה", היא תענה.
הזדמנות מתאימה.
אף פעם אין הזדמנות מתאימה.

אורבני
תהיתי אם הברמן באמת מנסה להתחיל איתי או שזה חלק מהשירות
שהמקום מציע. אם אין גברים פנויים אז הברמנים משמשים כתחליף
לעת מצוא, ולמען האמת תחליף לא רע בכלל אם בוחנים אותו
בציציות.
אבל לא באתי להתחיל עם ברמן. באתי לראות את הדקדנטיות
במערומיה.

זוגיות
הוא המשיך ללהג אבל אני כבר לא שמעתי אותו, קלטתי אותה עומדת
במרכז של קבוצת אנשים, מדברת בתנועות ידיים גדולות, יפיפיה,
שערה הבהיר אסוף למשעי למעט תלתל סורר שידעתי שהושאר כך
במתכוון.

משל
"העובדה שאת חברה שלי, עדיין מתמיהה אותי לעיתים", ענתה חתולת
הרחוב הג'ינג'ית, "אבל כלב?"
"הוא כלבלב חמוד, מלא מרץ ואנרגיות, וזה די מחמיא אפילו שהוא
מתעניין בי", ענתה הפרסית כשמילותיה מתנגנות במבטא צרפתי קל.

פנטזיה
ברנרד אמר, "תפתחי את הפה". הרגשתי שהתנגדות תהיה חסרת טעם.
אני אהיה שמנה ומגעילה ומלאה פצעים בפנים ואף אחד לא יאהב אותי
אבל יהיה לי טעים. עצמתי עיניים ופתחתי את הפה. נגסתי בקלילות
בשיני וטעם מופלא התפשט לי בפה.

התבגרות
והיה שם עוד משהו. מין תחושה של ראשוניות. משהו שאי אפשר לשחזר
אותו. מין נגיעה במקום סודי, שאפשר לגעת בו רק פעם אחת. ובגלל
זה, רק בגלל זה אני חושבת שזה חשוב נורא עם מי עושים את זה
בפעם הראשונה.

זוגיות
"טוב, נו, לא התכוונתי, רגע... תני לי לספר לך. נגיד שהיא קונה
קילו סולת, היא מבקשת ממני לחלק לה את זה לשקיות של מאתיים
גרם. ואם היא קונה קקאו, אז בשקיות של מאה גרם. אגוזים, שקיות
של חמישים גרם. סוכר וניל הכי משגע אותי, שקיות קטנות של עשרים
וחמישה גרם.

אהבה
מפלרטט איתי. לא היה לי חשק לזה. זה רק בגלל שהוא לא רואה,
אחרת וודאי היה מזהה את הקור בעיניי, זה שמרחיק ממני את כולם.
"סתם מכוערת".
"נו, די, מה צבע העיניים שלך?"
צבע של קיץ, נקודות שמש זהובות בתוך שדה ירוק.

התבגרות
-אבל אמרת לי שאהבת אותו. איך אפשר להפסיק לאהוב. אם אני אעצבן
אותך גם תפסיקי לאהוב אותי?
-אוי... איך אפשר לענות על זה. בחיים אני לא אפסיק לאהוב אותך.
אני אמא שלך. סחבתי אותך בבטן ובסוף אפילו לא רצית לצאת.
-כן, אני יודעת ויש לך צלקת מהניתוח.
-או קיי, אז

זוגיות
התמונה הזאת, של תומר בא מאחוריי ומחבק אותי, עולה לי בראש.
הוא נישק אותי בצוואר, "היי מותק", אמר לי ואז קלט את ערמת
פרוסות התפוחים המקולפות, ואת עיסת השמרים. "אני שונא את זה",
צרח עליי ודחף את הקערה בתנועה חדה. כל התפוחים התפזרו
והתערובת נשפכה.

התבגרות
בתקופה שאביו היה נשוי הם חגגו הכל, מראש השנה ועד חג ההודיה.
אבל אחרי שאביו נפרד מאשתו זה נפסק. רק כשהיה מגיע לחופשות
בארץ הרגיש שהחג הוא אמיתי. ליל סדר אצל סבתא שלו, ראש השנה
אצל דודתו וחנוכה. חנוכה אצל אמא שלו.

אהבה
הוא נע פתאום, והושיט את ידו קדימה מניח אותה על הישבן שלה.
היא קפאה משתדלת לא לזוז, שואלת את עצמה האם התנועה היתה
אינסטינקט מתוך שינה, ונהנית מהמגע של ידו המחוספסת מעט, בחלקת
עורה החשוף.

געגוע
לפני שהספקתי לחץ יואב על קומה חמש, ואז נצמד אלי כאילו יש לו
את כל הזכות שבעולם לעשות את זה ולחש לי באוזן: "אני שונא
לריב, אבל להשלים זה הדבר הכי אהוב עלי". ידיו ליטפו אותי
בבעלות והוא נשק לצווארי. הייתי מסוחררת מהתחושות שעברו בי,
אבל דאגתי לניר. "רגע, רגע

אורבני
אז הלכנו ללונה פארק. אני לא ממש זוכר איך זה היה. עלינו על
הגלגל ענק ועל עוד כל מיני מתקנים. שירה כל הזמן התמרחה עלי
והאמת שדי התחממתי עליה. אפילו חשבתי להתחמק איתה לאיזה פינה
רחוקה ולהשתעשע קצת יותר.
אבל אז ראיתי את טלי. היא ישבה שם מתחת לשמשייה והעיניים

געגוע
אני מושיטה את ידי לכוס ועיניי נתקלות בספר הקטן שמונח על
השולחן. "פגישה, חצי פגישה", משורבט על הכריכה. ספר שירי רחל
שבאמת תהיתי לאן הוא נעלם. "שכחת אותו אצלי באוטו".
"יכולת להשאיר אותו אצל איריס", פקידת הקבלה עם הציצים הגדולים
שאתה מאוד אוהב לפלרטט איתה,

זוגיות
ג'ונאס צפה במתרחש מולו כשעיניו קרועות לרווחה. סטפן ישב
בכורסה ומבטו היה על ליליאן שעמדה מולו. היא הושיטה את ידה
לשיערה ומשכה ממנו את הסיכות שהחזיקו בו, נותנת לשיערה ליפול
כאשד סוער על כתפיה. שפתיו של סטפן נעו אך שום קול לא נשמע.

געגוע
זה לא סתם, הדברים האלה שאני עומדת להגיד. אני באמת מרגישה
ככה. אני מקווה שלא אבכה. אני מתגעגעת אליך, אבא, קראה אדווה
מהדף, אני לא יכולה להאמין שאתה איננו. כל יום אני קמה בבוקר
ומקווה שתחזור. כולם מתגעגעים אליך.

זוגיות
"אם אני אמות, את תצטערי שדיברת ככה".
"תינוק". הלוואי שתמות. אולי היא אמרה את זה בקול? לא יכול
להיות.
היא לא אמרה את זה בקול.
אחרי זה הסתובבה והלכה לישון.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מקום
ושוב עולים ריחות של רפת וחציר
שמזכירים לי את הצורך לצלצל בפעמון
באוטובוס שכבר איני נוסעת בו

ייסורים
לפעמים עובר יום
והגוף מתחיל להסתגל
למצב אחר
יהיה בסדר
אני חושבת

געגוע
ורגע אחד נטול זהירות
הפך את הכל על פיו
ברגע אחד חסר הגנה
שינית את כל התמונה

הרהור
כל הדברים שעשיתי
ואני רוצה לשכוח
כל המילים שאמרתי
ואינני רוצה לזכור

אהבה
קר לי נורא...
אתה צוחק
קר לך?
בואי לישון איתי

הרהור
לפעמים כשאני
קצת משתכרת
אז אני שוכחת
או לא זוכרת

אהבה
ביום שהגעת
בפתח הדלת, אמרת
אין לי זמן להישאר
והלכת
נותרתי עומדת
מריחה את ניחוח
הגוף שהשארת

געגוע
גם כשידעתי שזה סופני
שכל נסיגה
היא עניין די זמני
המשכתי לרצות

בדידות
תבקשי, דחקת בי
קחי מטבע
תזרקי

אהבה
יש גם אחד בפנים הירך
נשכת אותי
בדיוק כמו שאני אוהבת

אהבה
פעם שמעתי
שהעונה שהכי אוהבים
היא זאת שגילינו

מצב
אי אפשר לחבק
דרך הטלפון
או בלילה כשהם ישנים

געגוע
התעוררתי, ראיתי ירח
איש לא שכב לצדי
עצמתי עיניים
חיכיתי
אולי אתעורר

בדידות
זכרתי דברים
שרציתי לשכוח
ונשברתי שוב
לאלפי חתיכות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כמיהה
נוגע?
זה נדבק, אני אומרת לה. זה נחרט עמוק. וזה כואב נורא.
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב. אני הולכת לישון איתך. אני קמה
איתך. אני חולמת עליך. כל הזמן אני חושבת עליך.


לרשימת יצירות המסה החדשות
ביקורת
היא השתתקה בפתאומיות והפנתה אליו את גבה.
גבי קם וניגש אליה, מניח יד על כתפה, מנסה לגרום לה להסתובב.
"בפאב ההוא?"
היא התקשחה מעט אבל הסתובבה,"כן".
הם היו קרובים, קרובים מידי. "לעזאזל", סינן גבי ומשך אותה
אליו. היא לא ניסתה להתנגד.




נו כבר



גרפומן
הסלוגנים
מנסה לדחוף בתור


תרומה לבמה





יוצר מס' 21212. בבמה מאז 25/3/03 14:35

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנועה גיא
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה