|
"הכתיבה היא הכל חוץ מאשר המציאות" (דנטון וולטש)
בכתיבת שיר, סיפור, אגדה... ניתן להגיע למקומות בו
אנו רוצים להיות לאו דווקא על פני כדור הארץ
הזה-שלנו.
לכל אלו שמפחדים לקפוץ מהמקפצה הגבוהה,
ולעבור לעולם משלהם, לא מציאותי...
בכי ודמעות,
פעם צוחקת, פעם בוכה.
איני יודעת מה היא עוד,
אהבה.
|
השמיים הם הגבול, לכל דבר;
אך תמיד ידעתי, כבר בעבר,
שלדבר אחד בלבד, יש גבול אחר,
סוג של הרגשה מיוחדת במינה,
ניסיתי להבין מה הגבול לאהבה.
|
ליבי טובע בנשמה,
להקיא אותו ואת כל האהבה.
איני בורחת, כי לא יכולה
הגיע קץ חיי - הקץ לאהבה.
|
ליבי גווע,
אך לא מרעב,
ליבי טובע,
מצער כה רב.
|
לכל אדם יש כוכב בשמיים,
מה קורה כשנופל הכוכב,
מת האדם- נופל למשכב?
|
כשציפור פרשה כנפיים,
בתוך הנשמה.
ועפה אל השמיים,
כמו התפרצות אהבה.
|
לו היה לה,
לב חם ואוהב,
אז לא היה,
כה גובר הכאב.
|
כוכב הצפון מלווה אותך ברוגע,
ואתה חולם על היום בעיינים פקוחות,
בו רק רצח ורוע.
|
את מה שהלב מרגיש,
לא ניתן לדעת,
שם עמוק בפנים, בגופך,
לא ניתן לגעת.
|
כשאתה קם בכל בוקר,
חש משב רוח חם על פנייך הקרות,
כשאתה נם בליל,
וכמו שפתיים חמות, האהבה נושקת,
על פנייך הרכות.
|
מהם חייך,
נערה יפה,
מהם סודותייך,
נערה אבודה.
|
שקט, חלום,
הלא מודע נגלה,
חיוך של תם,
חושך בעיניים ובנשמה.
|
ורק בלב בפנים עמוק,
יש קול חלש, קול מתוק,
"אל תדאג" לי הוא אומר,
"אל תדאג - עליך אני שומר".
|
חלום כואב,
חלום אפל,
חלום בדידות,
רק אני והצל...
|
דלת נסגרת,
אחרת נפתחת,
כוס שנשברת,
ילדה שצורחת.
|
זו אהבה נצחית, שנמשכת לעד, אך היא חייבת להיפסק.
|
אני, מי אני?
אני רוצה להיות אני עצמי ולא אף אחד אחר...
|
המוות אינו רק סוף,
כשם הסוף, הוא גם התחלה.
הוא כמו גוזל קטן של עוף,
שמתחיל לחיות חיי אדם, חיי תקווה.
|
|
|
מה זאת אומרת,
את לא בשלה? מה
את, גויבה? למה
שלי והחבר שלה
כן, ואני ואת
לא? מה זאת
אומרת אני לא
עושה לך את זה?
יא חתיכת בתולה
מזדיינת!
"השנון" בויכוח
פנימי עם יד
ימינו. |
|
