|
ילדה קטנה,מאוד
חולת רוקי, הופכת את רוקי לאובססיה, צעד אחרי צעד
אוהבת לומר שלום לאנשים ברחוב, אוהבת לומר שלום
לאנשים בכלל, להטריד אנשים בטלפון.. קיצר להיות
קרציה.
היא כותבת עוד מלפני שנתיים (והיא ילדה מאוד קטנה),
יהיו אנשים שיאמרו שהיצירות שלה הן דיכאוניות, אבל
מי מינה אותם לאלוהים?
נועה שממשיכה לכתוב כי היא חסרת חיים לא בגלל שום
דבר אחר (והיא מאוד קטנה)
"you love him!"
"I do not"
Why does everybody think I love him more than just a friend?
I thought to myself.
|
He looks at me like I'm some angel that fell from the sky.
He's telling me that he loves me, but does he? He can't love
me. 'cause I can't love him. I can't love myself
|
Sometimes I sit in my room with the light off and thinking
what did I do wrong and how to fix it. I wasn't very an easy
girl. I didn't behave right for anyone, 'cause of that I
think I lost many people between those, and those people
there is me.
|
-"מי זה?" שאלתי בתקווה שעדיין הייתה לי איפה שהוא
שזה רון, שבכל זאת כל זה סיוט אחד גדול והוא פשוט עמד להעיר
אותי ארוחת בוקר ונשיקה על המצח אומר לי שהוא אוהב אותי ואני
אותו מחבקת אותו ולא מאמינה כמה טוב לי וכמה ברת מזל אני.
|
כשהדלתות נסגרות והאור נכבה אני מרגישה שמישהו אוכל את העולם
עוד קצת ועוד קצת עש הוא מגיע לאזור שאני נמצאת בו
עם העולם, גם הלב שלי קטן וקטן ככל שהוא קטן הוא פועם חזק יותר
וחזק יותר
|
אני מרוב דיכאונות וחרמים עצמאים לא ציפיתי לחיות עד כה. אני
ילדה דכאונית ביותר, מוצפת במחשבות על מוות, מתכננת את הלוויה,
אך לדיכאון שלי לא היה בסיס, בכיתי על אוויר ולפעמים שאני
חושבת על זה היום, אפשר לומר שאני הבאתי את זה על עצמי
|
"כשלקחתי את הסכין בידי וקירבתי אותו לעור שלי לא חשבתי עלייך
לא חשבתי על אביב חשבתי עליי אך ורק עליי על מה שאני מרגישה
ועל איך שאני רוצה שדברים יסתדרו, המילה שרצה בראשי הייתה
"אני" "
|
וכמו בכל יום גשום, אני מסתגרת בביתי, מתכסה בשמיכת צמר ליד
האח, שותה תה חם ומתוק.
לפעמים אני מוציאה דף ועט, מתחילה לכתוב זיכרונות, מהזיכרונות
אני כותבת סיפורים, שירים.
|
מפחדת מלראות את השתקפותי במראה ולשנוא כל רגע. אני מפחדת
שהילדה הקטנה, תבין שהיא כבר לא כל כך קטנה. אני מפחדת מהעולם
אני מפחדת מהכל. אני מפחדת להתבגר, אבל אני בעצם, רק ילדה
קטנה.
|
-"אם אני אמות... אתה תבכה?"
|
"ירדתי למטה, ארוחת ערב חמה וטעימה הונחה על השולחן, מנסה בכל
הנימוס לדחות אותה. ודודתי מכריחה לשבת.משתדלת לסיים מהר ככל
האפשר בשביל לעלות, שפתאום נפל עליי הזיכרון.נבהלתי ונפלתי על
הרצפה".
|
היא תמיד אהבה מים ועל הים...
אי אפשר לתאר היא העריצה את הים
|
היה לי רגע של התמוטטות לקחתי שברים והתחלתי לשים אותם עלי
התחיל לרדת דם עם הדם גם הדמעות, הרגשתי את הסוף.
|
איש מתקדם, הסכין ננעצת בגב של תמר ותמר צונחת לרצפה.
האיש כבר בפתח המטבח צופה בילדה צונחת לרצפה, שלולית דם
מסביבה, מחזיקה בפתק.
|
Red tears
Falling on the white dress
Holy color
God's color with a stain
On it.
|
He looks at us
And he kills
|
All I want
Is to jump down the mountain
As if I can fly
As if I don't fall
As if I ran away
To a place no one
Can reach to
As if I am god
|
I opened my eyes
"is this heaven?"
"no, this is hell"
|
חוט דק מפריד בין השניים
חוט דק זה חוט החיים
חוט אהבה זה חוט שנאה
והמספריים שחותכות את שלושתם
|
אני הרוח ואני הנוצה
אני המוות ואני החיים
אני השתיקה ואני המילים
אני זה אתה,
אני זה כולם
אני זאת אני
מחולקת בין כל העולם.
|
היא כרגע הלכה
עזבה למקום אחר למקום יותר טוב
ואני? בוכה בכי טהור
100% עצב
רוצה
מתגעגעת
|
האלוהים שבי מת
כמו דקות אחרי הלוויה
האופל הצחיח
האופל שכה צלול
רעל במקום אוויר
רוחות אבודות
ואלוהים לא שב.
|
אלוהים יצר את הטבע
שיצר את האדם
שיצר את השנאה
ששרפה את השיר
שהשטן כתב
שהרג את חברו
|
ואני טובעת
בין הצרחות
ללחישות
ללטיפות ולסטירות
|
אלו הפרפרים בבטן כשהוא מתקרב
זה הנוף של שקיעה חמימה
אלו הגלים הלבנים שמתקרבים מרחוק ונעלמים קרוב
אלו העננים תחת רגליי כשהוא מנשק אותי
|
מסתובבת סביבי
שממה
כלום
חול ואפר
נשמות אבודות
|
כמו בובה על חוט
מרגישה חופשייה, אבל כבולה
מרגישה את הרוח הקרירה
מהתחלת רגליי עד סוף ראשי
|
לראות את הדמעות
זולגות מעיניך צבע תכלת
מתחננת לאהבה
לאושר המוחבא במבוך החיים
|
על ארבע רגליים
והזנב ביניהם
חוזר אליי
להתחנן.
|
|
|
A B C
גרפומן
הסלוגנים
בשיעור אנגלית |
|
