|
 83683173
לפעמים הוא לא מבין את הרמזים שאני נותנת לפעמים הוא קשוח מדי
, קשה מדי וגם אני...
|
תמיד הייתה סיבה טובה לשחרר, אותך
פרפר.
|
אך, בעצם כל אדם שנפגע, אתה, שמסתכל רק דרך מרקע הטלוויזיה לא
נותן לזה להיכנס פנימה לחדור ללבך...
|
שנים לא כתבתי...
זה מתקרב, הסוף, ואף אחד לא מבין, וזה רק מתקרב זה לא הגיע,
עדיין. והיא כבר לא מדברת והיא מפנה את הגב.
וכמה זמן עבר?
|
לשנוא את הקלישאה של הטוב מנצח וגדר לבנה,
ולחכות לנשיקה בסוף סרט אימה או פעולה.
|
כולם מסתכלים כאילו עדיין ילדה קטנה וגם הוא באיזו צורה...
|
הוא לא יחזור לשיגרה!
וגם אני לא, לא בנתיים לפחות
לא אחר כך לפחות...
|
רציתי לכתוב כבר כל כך הרבה זמן שזה היה כאילו להסתובב עם כאב
בטן תמידי על חוסר יצירתיות
|
לפעמים, אני מנסה לגעת באחד לראות איך זה, ולפעמים
לאחד מהם יש הברקה אבל אחד כזה קשה למצוא כי הוא מספיק מבין
כדי לא להופיע,
|
להתאכזב, להישבר, להתנשק, לא רק מרצון.
לנסות להיזכר ברגעים שיחזירו אותך, שישאירו אותך בחיים...
|
כבר יותר רמיזות לאנשים שמכירים
כבר יותר מרחוק לאנשים שיותר מדי קרוב...
|
על ילדים שסובלים בעולם ועל כל רגע שמת בנאדם, על השקיעה ועל
הדשא שכמה כיף ללכת עליו יחפים, על כל הדברים שאני אוהבת
ואהבתי...
|
למה אני תמיד מצליחה להסתבך בדברים האלה?
למה אפילו כשהשמים מתחילים להתבהר
והדברים כבר פחות מסובכים והכל כבר פשוט ואפילו קל
אני מצליחה להיכנס לתסבוכת והכל שוב מקולקל.
|
יש לי משהו עם עיניים, קשה לי להסתכל לתוכן, כמעט אף פעם לא
הסתכלתי לו לעיניים. בעצם לאף אחד.
|
העצים מוריקים שם
וצומחים גם פרחים
וזה לא,
לא נראה כמו בית קברות.
|
|
|
אני אולי לא רץ
כמו הזמן, אבל
אני בטח קופץ
יותר טוב ממנו.
צרצר. |
|
