|
אחרי יומיים באתי לנקות
את מה שנשאר מן הדם
שהסריח והסריח.
לא רק באף.
|
הוא חשוך, הגוף הזה, שלך.
רק צג של פלאפון מאיר
את הזקן החדש שגידלת.
|
לבשת אותי יום יום, לשעה בלבד.
כסות מבוזה הייתי, מלוכלכת.
כילד המקשט סינורו -
קישואים ברוטב עגבניות -
|
כמו המספרים הבינארים,
כך עשתונותיך- נעלמים וחוזרים.
מרגישה אותך בכיסי בטני, קנגורו,
מגדלת לך את הילדה.
|
|
|
"משוגעים
הגרמנים האלה,
משוגעים!"
אובליקס במינכן,
1940. |
|
