|
ישבה איתם, דיברה איתם, נתנה להם לגעת בה, לקצוץ אותה, להרתיח
ולהקפיא אותה, לשרוף אותה, לצבוט, לנשוך, לקרוע, למעוך, לפרק
אותה.
|
הוא כמובן היה מאוד נחמד, שאל אותי מה שלומי, אם כבר התחתנתי,
אם יש לי תואר ואם הבוס שלי ממשיך לנשוף באוזן שלי כשהוא חולף
על פני. אני עניתי ששלומי מצוין, שהחתונה בדרך, שאני כבר בתואר
שני, ושגרמתי למעצרו של הבוס שלי על רקע הטרדה מינית. כמובן
ששלומי לא היה
|
נקבה, בת 49, רווקה ללא ילדים, עייפה מהחיים, נכנעת לכוח
המשיכה, משלימה עם המציאות, אורזת מזוודות, מנשקת את אמא-צמח
וטסה לירח לברר מה לא היה בסדר, ולמי היא הייתה צריכה לעשות
טובה כדי להצליח בחיים.
|
מה חשבת שאני מרגישה
כשונתרתי לבד בבית
|
בחוץ מחכים השדים לטרף
אוכלים ממני כל יום קצת
|
לא חשוב מה תאמר או מה תעשה
לא אוכל לאהוב אותך יותר
|
מאחורי החומה בהבעה קצת אחרת
|
נופלת למיטה והמצח בוער
יש לי תחושה במה מדובר
|
באותו יום מוזר בו התחלתי ללכת
עלים רגועים של שלכת נגעו
|
יום בהיר שמזכיר לי איך הייתי פעם
וגיטרה שמזכירה לי מי אני היום
|
עד מתי אשב בחושך
מול טלויזיה דכאונית
כמה פעמים לשינה אברח,
מתעלמת בתנוחה עוברית
|
והרגע הדק שבין החיים לתהום
נקרע בשבריר של שנייה כה מושלמת
|
מי זה שם לוחש לי באוזן אך רחוק
מאיפה בא היופי כשאני לא מסתכלת
|
הכל נחרב ונופל עלי
אין אחד שיתמוך בראשי
נהר של כלום מציף את חושי
אם רק יכולתי להגיד מי
|
זה מצער אותי לחשוב
שהכל כל כך פשוט
|
לא מוכנה להשלים
לא מוכנה לגעת
תכסו אותי בשמיכה
את העולם לא רוצה לדעת
|
מעולם לא ראיתי איך בשלמות
עצב נשפך ליופי
|
כשגופך התהלך אחרי קצב מותנייך
קיווית כי תפסיקי להיות עצובה
|
|
|
אז מה?
גם ידיים יש גם
לבנים וגם
לבנות. |
|
