|
19:12 שובי דובי יוצא אל גנו.
עם גופייה לבנה, מכנסיים קצרים ונעליים שחורות שחורות,
מתנדנד הוא מצד אל צד בהליכתו המגושמת לכיוון הממטרות.
|
גיא הוא בחור צנום וגבוה, גבו כפוף מעט וראשו מוטה כלפי מטה
כמו חושש לפגוש במבטו של מישהו ואולי לקבל איזו מכה ניצחת, אך
הוא לא נטול חן לגמרי.
יש לו עיניים ירוקות נוצצות ואף קטן וחזק, לסתו משוטטת היטב
ופניו רציניות, אך עם קמצוץ של חיוך מבוייש שניתן לראות רק
|
כשהיום הגיע אל קיצו
והחושך השתלט על העניים
הלכתי אליו בעניים כואבות
כדי שיעלה לי חיוך על השפתיים
|
צריכה שקט צריכה עניין
צריכה סיבות מטרות שאיפות
צריכה להתעורר להתקשר להתחנן לבטל להקדים להגיע לא לשכוח צריכה
להיות.
|
אין אמונה שנשארת לנצח
היא באה והולכת
תמיד משתנה
|
אל תשאל אותי מה אני עושה ברגעי הבדידות
כי אין מספיק מילים שיביעו ציפייה
|
דיבור יוצר בי ריחוק
ריחוק בונה בי חומות
|
אך נסבול את ההזיה הזאת
עד בוא האור והקור והזרות ההיא
שלעולם לא תעלם
|
תעירו אותי כשזה יעבור
ואני אהיה שם
קטנה שבורה ומהוססת
|
אעמוד חסרת נשימה למולך
ואתה תשאב אותי אלייך
תשטוף את גופי העצור
ותותיר אותי עירומה
|
השמש חורצת צלה בין סדקי התריסים
ונחשולים של זיעה עושים דרכם בין נימי צלמי
ענני הסיגריה רוקדים סביב האוויר הנע סביב עצמו
ואני זעה באיטיות בתוך הרפש
|
ולפתע פתאום ניחן בי הזמן
וגרורות הכאב מטילות צואתן
בי, בבשרי, בעיניי הכבדות,
בשפתיי הצרוּרות צרוֹרות של אחר.
|
את שקווים
דקים ומדויקים
עשו בך, תרצי
לצחוק לעבר
חלל המרחק
|
כבר הרבה זמן לא התאבדתי
נאחזתי חזק חזק
בכל שביב חיים שמצאתי
|
האם עוד מישהו מכיר
את אותה הרגשת ריקנות חבויה בקולות הדממה?
|
רגשות הוחבאו מלכתחילה
ואני בעמדה,
דרוכה מחשש שמא חלילה
תפרוץ בתוכי סערה ופתאום
|
עמוק מתוך נפשי אקיא את המועקה
|
לא בחיטוטים עסקה נפשי
לא במחטים חשק גופי
ואל לי לחרוז בדעתי
|
לפעמים כשאני בשרותים
אני חושבת עליך
ומתנחמת במחשבה
שאם היית יודע בטוח היית נפגע
|
ואַבכֵה צעקה בגרון נכר
ותישמע חריקה בשפתיים סדוקות
|
הגיע הזמן.
אני מרגישה אותו נושף בגבי
מסמן לי להתכונן..
|
חסרת אונים ונשימה נשאבתי מטה
אל המקום האפל בו הבדידות והאדישות
מרחפות וחודרות אל מבעד לעצמות
|
זה לא קיים
אז אי אפשר לדבר על זה
זה ישנו באוויר בעניים בגוף
וכל שאוכל זה רק לשתוק את זה
|
כל הנסיעה לא הפסקתי לרעוד, המחשבות על עתיד איתו גרמו לי
להרגיש מטומטמת.
בכל תחנה שהאוטובוס עצר כמעט וירדתי...
מי יודע מה יהיה?
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אישה בת 34
ויש לי שדיים
גדולות.
אפרוח ורוד
מתחזה לאישה
בצ'טים. |
|
