|
עד שדודה ספי התחתנה הנשמה יצאה לכל המשפחה. היא כבר הייתה
קרוב לארבעים ולא נראה באופק אפילו צל צלו של בעל. את אלה
שהעזו להתקרב היא הבריחה בקולה הצווחני, ואלה שלא ברחו בהתחלה
נמלטו על נפשם לאחר שהכירו את המשפחה שלנו. בקיצור, היא אמללה
אותנו וכולם
|
יולנדה היא המאהבת הוירטואלית שלי, ולפי התמונות יש לה בגדי
ערב צמודים עם שסע, ורגל אחת שמורמת ומונחת על דרגש כמו זמרת
במועדוני לילה, ואני אומר לעצמי, הו, אוטטוסטרדת המידע, מה שאת
עושה לי, ולידי תומר, אחי הצעיר, שהוא גאון מחשבים עם נטיות
פיזיקליות, והוא מחו
|
אצל חנה, גיסתי, יש חנוכת בית ואנחנו מוזמנים לארוחת צהריים.
הם עברו לדירת חמישה חדרים בצפון העיר, באזור יוקרתי. הכניסה
לבניין מפוארת. יש מגרשי חנייה תת קרקעיים, ומשטחי דשא עצומים
שמקיפים את הבניין מעל עבר.
|
מאה ואחת שנים חיה דודה נחמה, שתחילתם במאה התשע עשרה, ואם
יתאפק מלאך המוות עוד שנתיים, תוכל לגרד גם את המאה השלישית,
ונוכל כולנו לשבת על דג מלוח וכוסית ויסקי ולנגן באקורדיון
שירי אהבה רוסיים, כמו בימים הטובים.
|
בסך הכל הייתי נחמדה אליו בבית הקפה, וגם זה רק בגלל שהייתי
מוכרחה לשרוף חצי שעה לפני שמשרדי האוניברסיטה נפתחים. "אני
פיליפ", אמר במבטא אפריקני כבד. שרפתי אתו את החצי שעה והלכתי
לדרכי, והוא בעקבותיי. לקח איזה דקה עד שקלטתי שהוא הולך אתי.
הוא לא דיבר
|
חזרתי לפינה ההיא בקרן הרחובות,
אל המקום שבו קראת ולא עניתי,
הנה את שם אהובתי, מותשת מקרבות,
ומדמעות שלא יבשו כי לא בכיתי.
|
הרוח נושבת, אני מטפס,
חושב לעצמי שצריך לבוא נס,
אומרים שעכשיו זה ממש מתקרב,
אומרים עוד מעט ואני כבר עייף.
|
ככל שאני מתקרבת,
אני רואה עמוק,
ככל שאני מתלהבת,
אני עפה רחוק.
|
עוד לא סידרתי לך מקום לגור,
ולא מצאתי אף צילום שמתקרב,
עוד לא מצאתי זמן, ולא ברור
מתי אמצא ואם בכלל זה עוד יקרה.
|
ושוב הכל כל-כך פתוח,
ממש כמו שהיה בהתחלה.
ושוב את כאן, אל מול הרוח,
ורק הנשימה יורדת ועולה.
|
|
|
טמטום של אדם
אחד
הוא שיא התבונה
עבור מישהו
אחר |
|
