|
השכן לי באמת שכן לי?
ועיניו לי?
|
לכל מי שחי אי-פעם
לכל מי שחי אי-פעם באמת
|
שיבין מה כתבתי,
שיחשוב שזה הוא,
באמת לא אכפת לי,
הרי הסוף כבר ברור...
|
אתה שוב מבלבל אותי נורא
וכבר נמאס לי לכתוב עליך
|
תולה את התמונה על הקיר
ולא אעשה זאת שוב בטעות.
|
למה תמיד כשאצלי זה כן, אצלכם זה לא?
למה כשאצלכם זה כן, זה לא כלפי?
|
מי בוכה רק מלראות עננים
ואותך... נמצאת בתוכם
|
לא רוצה להתחיל לשייך אני שלך, אתה שלי
|
ובעצם לחשוב שיש כזה דבר, שלמות, זה לא בנאלי?
ואולי גם אפשר להטיל ספק באהבה והתאהבות?
אלו גם דברים בנאליים!
נמאס לי, נמאס...
קשה להיות לידך, מרחוק או מקרוב
|
החלטנו ללכת כי מה כבר אפשר לעשות בעיר כמו באר שבע?! הגענו
ומולנו ניגלו חייל וחיילת. הם הציגו את עצמם, נראו חמודים
חננים כאלה. לו קראו תבור ולה קראו אלינור.
|
לפעמים, מתחשק לי להיות קצת יותר נועזת. אז מה?! מי אמר שמותר
בכלל? אבל מצד שני: מי אמר שאסור?
לפעמים, אני לא מבינה אפילו מה אני רוצה מעצמי. הרי איך זה
יכול להיות שיצור אחד במוח שלי אומר ככה ויצור שני אומר אחרת?
|
|
|
אכלו לי שתו
לי.
זהבה, כועסת על
בועז ואומרת לו
שוב ושוב, שיעשה
משהו נגד שלושת
הדובים החראות
או שלפחות יענה
לה כשהיא קוראת
לו, כי זה לא
מנומס ככה
להתעלם. |
|
