|
...
הזיכרון מתעתע
אבל מה עם הלב?
גלגל המזלות
מסתובב מסתובב
|
מחסני התחמושת מלאים במילים חכמות
שאגרנו לימי סגריר ומבחן -
תרחישים דומים כבר תירגלנו בעבר,
עכשיו נותר רק לראות
|
רק כשאני קשוב לעינייך
חושב קולך
מנגינת היותך,
|
בואי, אמרתי לה, בואי.
כבר היתה הכי קרוב שאפשר
(באותו רגע, לא חושבים על מחר)
|
דון קישוט על חמור
בדרכו להילחם בטחנות הרוח,
הוא יודע שאין מפלצות ושדים
(בסתר לבו)
אבל לא רוצה לאכזב אנשים בדמותו.
|
הוא פחד
להישאר עם עצמו
לבד בחושך
יותר מדי מחשבות
יותר מדי פוטנציאל
בגלל זה אמר:
ויהיה אור.
|
אני זה לא אתה
אומרת הרוח
וממשיכה בדרכה
|
מייחל לחירשות או למחשבות בדמות דגים
רק לא סוסים רק לא דיגידם דיגידם רק לא
משהו שמזכיר לי אותך.
|
ואני טובע לאיטי בתוך
עיניים עצומות -
שלך שלי
של הרוחות המצפינות
|
מצונף בפינה בדממה
ורוח פרצים חלולה
מהלכת בתוך קיטון
שקירותיו ידעו ימים
אחרים וצחוק של חיים.
|
אני מראש אומר שזה לא שיר
לא התכוונתי לכתוב שיר
לא התכוונתי לכלום.
|
לא יכול לישון
ולא יכול לצרוח.
|
יש שעות,
ממש כמו למשל עכשיו
שאני זקוק למרחק נגיעה,
מרחב צפוף כזה
כשאת בטווח ראייה.
|
פעם, חשבתי לי פתאום
מחשבה רעה
מיד תפסתי את עצמי
ועברתי למצב של ככה
כל החיים אני ככה
|
אין כאן כלום מלבד אותיות שמצטרפות למילים בתוך
שורות שיהיו ארוכות וקצובות כאורך נשימה מדודה
אבל כלום נוסף לא נמצא כאן או שם או למטה מזה
|
אדם הוא לפעמים מנוכר
אי בודד, נווה לעצמו במדבר,
אם יכול היה מקשיב
לצלילים אחרים,
אבל איך אפשר להתגבר על שאון
המנגינה שבפנים?
|
להגר זה קל אם רק רוצים
המעבר הוא קודם כל בראש,
כדי לחסוך ממני לחצים
את הסידורים אני תמיד משאיר לסוף
|
אני מקמץ במילים יפות
עטופות בתשוקה
|
ממרומי מגדל הקלפים שבניתי
הנוף כל-כך נהדר, ביום טוב
אפשר אפילו לראות עד מחר.
|
הבל הבלים העולם הזה והעולם הבא
ריסס מישהו בקידוש על גדר לבנה,
אז ישב על ספסל והרחוב זז מעצמו
בתנועה יחסית הפוכה בקצב לא לו
|
אולי אותה נקודה אלוהית
אם קיימת
תבוא ותצית את
אש השלהבת.
|
השיירה לא עוברת
בעיה בתיזמון
אולי אי הבנה מצערת.
|
מעל לסדינים הלבנים
יש חלל וצורה לו כדמותך
|
לפחד ההוא יש כנפיים
כמו הנשר העט על טרפו
יצומצם הגוף למראית-עין
מילים לא יעמדו בדרכו
|
מעגל אחד גדול שחושב עצמו מופשט
ועוד מעגל שמשיק לראשון אבל קוטרו
משתנה מפעימה לפעימה לאט לאט
|
עכשיו דממה
אבל יש גל שמתקדם
הולך ובא
לאט וחרישי
צובר בתאוצה
חי נפשי נפשך
|
המשורר מצהיר בכנות
שאין לו כלום ודבר עם מילים יפות
לא נפגש, לא נגע, לא ראה
(זוהי הצהרה בשבועה)
הכל הכל השמצות.
פויה מילים,
אתן רעות!
|
המוצקות שלי
ידועה לשימצה
וכשאני נוזל
אני מפעפע לתוכך
טיפה אחר טיפה
|
מבעד לסער מיפרצים נישברים
במליחות הימים, עומד אני
לא כורע
|
זה היה קצת אחרי
שהפסקתי להבין אותך,
זה היה קצת אחרי
שהשתיקות שלך
הפכו להיות כבדות יותר ממילים
|
לא יודע לתאר שלווה
אבל זה בטח משהו שזורם
ולא תמונה קפואה.
|
העיר רק מתעוררת
עוד לא אספו
את עיתוני אתמול,
|
תעשי איתי מה שבא לך
תעשי איתי שלא יגמר
תעשי שהצחוק הזה תמיד ישאר
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
- אבאש'ך
ערומקו?
- ...
- נו, ישתלם לך
לענות, מחפשים
ניצבים בלחיי
האהבה!
- ...
- אז אבאש'ך
ערומקו?
- ...
- אני אסדר לך
סצינת מיטה עם
מאיה.
אני גם אכניס את
סמדר לכלא.
אני אגרום לרונה
להתלבש כמו
בחורה נורמלית.
קיבינימאט, אתה
חושב שיש לי את
כל היום
בשבילך?!
יאללה, כל
האפרוחים
הוורודים אותו
הדבר.
- מלהק טלנובלות
לא מבין שקיימים
אפרוחים ורודים
עם עקרונות |
|
