|
אני מביטה עלייך מהצד, תמיד מהצד.
רואה איך אתה מסיט את השיער מהמצח, איך אתה הולך בקלילות,
כאילו הילקוט על גבך לא מפריע לך כלל.
|
אין אחד שלא מכיר את קופידון.
מכיר.... שמע עליו, אולי ריכל עליו מידי פעם, גג שלום-שלום ולא
יותר.
אותו דני שובבני עטור חיתול ותלתלים בלונדיניים שנהנה לשחק
בחיים של אחרים...
|
"יואב, אולי תמהר?" היא אמרה בכעס.
היא, שאהבתי אותה.
היא, שנתתי לה את הירח.
היא, שניצלה אותי...
|
הצצתי דרך החלון באותו ערב לפני שיצאתי. ראיתי את הירח מאיר
בנוגה צהבהבה ומיליון ואחד כוכבים מנצנצים בכל השמיים, בלי חצי
ענן שיסתיר אותם. חייכתי לעצמי, לקחתי את הארנק, הפלאפון
והמפתחות שלי, ויצאתי מהבית
|
נולדתי לפני מיליוני שנים... אפילו אני כבר לא זוכר לפני כמה,
מה שכן - אני ממש זקן! אז ככה... כשנולדתי, אבא ואמא שלי נטשו
אותי כי כשגדלתי בחיים לא ראיתי אותם ודאגתי לעצמי כל הזמן.
|
תמיד חלמתי, שאהיה גדול יהיה לי בית.
בית מיוחד, בולט. ניצב כנגד הבתים החארים כעץ איתן, שיציל אותי
בעת צרה.
מין סוג כזה של בית שיבואו ויגידו - זה בית מיוחד.
מאז שהייתי קטן, רציתי בית מעופף.
|
מדליקה את הטלויזיה ומתחילה להעביר בין הערוצים. אולי היא תמצא
משהו מעניין, היא חושבת. משהו שיגרום לה להתנתק מהדברים שקרו.
|
איש גזעני, איש הרסני
איש עם השפעה קטנה
|
אז ככה, אחרי שעזרתי לכם לצאת ממצרים, וגרמתי לכם ללכת מלא זמן
בכיוון הלא נכון (איזה מניאק אני... נכון? שיניתי את השלט של
ישראל ואפריקה למשה...), הגעתם להר הסינים, ומשום מה השמטתם את
ה-מ' בסוף המילה... חוצפנים!
|
תראו, אני לא אספר לכם את כל התנ"ך כי אני לא מספיק מטורף
לעשות את זה (אין מספיק כסף בעולם שיגרום לי לעשות את זה!),
וחוץ מזה, אני צריך להשאיר לכם לפחות אגדה אחת....
|
|
|
