|
נולדה בתחילת הקיץ של-1986
ופשוט לא בא לה להגיד כלום כרגע...בעצם- כבר הרבה
זמן לא מתחשק לה לדבר.אז לפעמים יוצא לה לכתוב את מה
שהיא לא רוצה לדבר.היא לא רוצה לכתוב משהו
שטותי/בנאלי, אבל היא לא מכירה סגנונות רבים אז
כניראה שהיא תיאלץ להישאר עם מה שיש.
שלפתי אותן מארגז גדול שהיה נעול כבר המון זמן.
עכשיו- הארגז נעלם והן מתעופפות בתוך חלל ראשי.
צפופות מאד, ממש דחוקות אחת על השניה.
|
שישה חודשים כבר עברו, וכל לילה הגמדים המוזרים האלה חוזרים
להציק, ואני אף פעם לא מצליחה להסיר מעל ראשם את הכובע הארוך
והצבעוני...למה אני חולמת עליהם?
|
הייתי שטופת זיעה, גופי התרגש.
מישהו עמד ליד הקיר, עירום כביום היוולדו, וכך גם אני...שכובה
על ספה שחורה כשכל אבריי חשופים. האיש העירום התקרב אליי ואני
חששתי שמא ארגיז את האלוקים.
|
איבר המין העבה שקרע את קרום בתוליי בהנאה מטורפת, שקרע את
נשמתה של ילדה בגאווה משוגעת...
|
...את דפיקות ליבך שמאיצות בקצב מסחרר, ברגע שאני את ידי מניחה
על גופך...את הצחוק שלך. את החיוך המקסים.
מקשיבה לנשימות.מרגישה אותן...
|
הייתי רוצה לעקור אותו, להרפות את ידיו שאוחזות בחוזקה...
ומסיבה לא מובנת...אני מתחילה לבכות...
|
הוא דפק יותר חזק ממה שחשבתי שהוא מסוגל, אל תטעי ניצן, אני
מדברת על הלב! בהחלט מיותר...
|
...גופי יהייה סגור, ראשי יהייה אטום, עיניי חסומות-ולכן יראו
גוונים של שחור.
|
...כשגלשתי לנושאים שאולי לא באמת נוגעים לחיים שלי, אנשים
שקראו את מה שכתבתי הסתכלו עליי במבט מוזר של רחמים ומיד הציעו
את עזרתם...
|
ואני שואלת אותך-באמת אפשר אחרת?
השנאה ביננו יכולה ללכת להציק למישהו אחר?
|
|
|
זרקו אותי, אז
הגעתי לבמה
בחורה זרוקה.. |
|
