|
אני רוצה לעוף איתך בשמש, נרד למטה, אט, אט, כמו שירדו עלינו
פתיתי הטל המלטפים והרכים של אותו הבוקר ההוא שהייתי איתך
וזרחה בנו אהבה.
|
אהבה לא עשויה
מאותיות, סימנים,
משפטים ומילים.
אהבה היא סה"כ
נקודה ביחד הזה
|
ולבי שקט
מבערת תקתוקו
ונותר
אחוז
מעלה.
|
נותן
לך פרחים
מזויפים פרחים
של אשמה ופחדים
שוטף
אותך בשתיקות
מלוכלכות ובמילים סדוקות
|
בשמיים שלי אין ירח,
יש כוכבים,
באגם שלי אין סירה,
יש משוטים,
בביתי אין באים,
יש שבים.
|
ערפל מכסה את פנייך.
עינייך מבקשות מחילה.
נפשי מתמוססת הודות חיוכך.
|
רחם הזמן,מעברים אקרובטים,גלריית
דמויות וטיפוסים,האהבה היא זן נכחד,צבע
דם יבש,אגוניה ,ארמופוביה,שמתפשטת באלגוריה של
עולם בדיוני ועגום ,עולם עגול,לא לחינם הוא לא ישר
בעולם הקיים יש לנו את החופש להגדיר ולעצב את החיים
וליצור את המציאות כפרי דמי
|
בהתהוותי
מעץ ואל עץ
תוחתו7 שורשיי
בשטף מעשיי
|
האונות שלי במוח
רוקדות סטפס
על טרמפולינה גמישה במיוחד.
|
בידייך הבנויות
לתלפיות,
אשר
תפרו
|
הנה אני עומד מולך כל כך קרוב שניתן
בלא צורך בהנפת ידי אל עברך.
בלא אפצה פי.
|
הריונות של משמעות
מתגלגלים בלשוני
עוקצים
פוצעים
|
בנדידתי,
עם שאר בעלי אברה,
בתוך להק המוני ומווסת,
אבד עליי
השחר.
|
פרחי דבש
מתחו במתיקותם עלי כותרת
אציליים, באים בזקיפות קומתם
בחגיגה מהפנטת של צבעים וריחות,
מתמסרים
לך.
|
שקיעות של דם
בשיפולי האביב
מביאות עצמן בעצבותן.
|
בלשוני המתפתלת,
לשון זיקית,
לוכד את העבר,
מעכל אותו, הוא עולה
ומשתחרר החוצה.
|
השיבושים
בתנועת האנשים
ימשיכו עד
השעות הקטנות
של הלילה.
|
יש בלב גוש
אהבה ממאיר.
באהבה גוש
לב שפיר.
הפעימות במצב סדיר
|
גשמים ראשונים של אהבה ומהות,
ירדו
אליי מעל.
|
שמש, בואי תשברי
את השחור,
שמש בואי התקרבי
|
והדם ניתז ממני
אלייך,
ובחזרה.
|
ליום
אין התחלה
ולא סוף לו.
|
אין לו
ולא לאף
אחרת ציר
ממשי בעולם
|
אני רוצה שתדעי
שאני רואה אותך.
אני אוהב אותך.
אני פה.
|
עת להיגמל סופית
מנשים חד-פעמיות,
כפותות במילים חלולות
באנמיה של צלילים
כמו פעמוני זכוכית קטועי ענבלים.
|
מתאדה דרך אובדן הזיכרון של השחקים. עומד
מבועת אל מול שקיעות שמש בלי טעם ובלי
ריח. אהבות צל ישנות שורפות מבפנים.
כוכבים נופלים לריק, נוגעים ונמוגים
|
שם
רגלי בבקע
שבין התזזית
לשפיות.
סובך
קשרי זמן
ומקום בגבולות
אדומי משמעות.
|
זה
התחיל להשפיע ממש כמו
חומר פעיל בסם או
ב"תרופה" ברגע שהם
נכנסים למחזור הדם
|
מלמדת אותי
מחדש את חוקי התנועה,
אני עוצר. את מחייכת ובוכה את מריחה
|
וואלה, כן. אני לא מתבייש,שיזדיינו כולם עם
הצביעות המלוכלכת, הצדקנות הפתטית,
הרחמים העצמיים, תחושת הקורבן
התנ"כית, היהירות הרדודה
|
כשחיוך תינוק
מפרה תמימותי.
|
ובחורף הזה
מעטפת השמיים
תפקיד חמלה
באלף ואחד סימני השאלה
של השנה האחרונה
|
הייתי
כל כך, כל כך
יבש
בעצמי
|
והנה במשב רוח חגיגית,
לבוש גלימה,לבנה,דקה,שברירית.
|
שהתושבים שם לא מרימים את החרא של הכלבים שלהם מהמדרכות באופן
קבוע.ועשיתי איזה בירור ומסתבר שכולם שם בקושי מצליחים להרים
את החרא של עצמם
|
והדם ניתז לכל עבר
אל מול רסיסי האושר
הטסים מול עיניי העייפות מלראותם
|
אני נכנס לאחרונה לחסכונות רגשיים
יתר על המידה.
|
האהבות המוכחות
שלי, בעד עצמי, ובכלל,
נמנעות ממני,
מתעטפות בשתיקתן.
העולם הפנימי שלי מוחצן.
|
ללא מילות שיוך או תואר
ללא מילות חיבור או פועל
|
אל תלך לשם.
אל תלך.
רק לא לשם.
|
את מסמרי המים שנפלו מהשמיים אשר חתכו
את רגשות הבערה השורפים אותנו מבפנים
|
מבט
אחר ניצב
דרך אישוניי
המורחבים, כעת
שהעולם נפתח לפניי
כמו נוצות הטווס הצבעוניות
כעת
אני
מוכן
להשיל את
כל תלאות העבר
השחוקות והחלודות.
אחרי
שלושים
ושלושת רבעי
השנה של ראשית חיי
|
מחליף צבעים,
כבדרך אגב...
|
את לא לפניי
אני לפניי
הייתי מת
לפני שהכרתי אותך
אני האדם האחרון על כדור הארץ
|
למה
היא תמיד
רוצה דווקא
שאני לא יכול?
|
בשיטפון
דמי אתבוסס
ולבסוף אף אטבע.
|
קופסאות תנועה
מפח מייצרות עשן
צפוף, מוציאות מתוכן
צלילי מלחמה ותרועות של זמן,
|
בעלות השחר
נבטים של
מהות
עוברית
יביאו עצמם לפורקן.
|
בירכתיי ספינתך
אגע.
אעבור ואגע לבין כתלייך.
|
כמה חבל שהיום, בעידן הטלפונים המעופפים,
כשאת מנתקת לי את הטלפון "בפנים"
צליל הניתוק נשמע מקוטע רגע מגיח,רגע נמוג,
בא ונעלם, שבור ומקולקל, ניתוק נלוז. לא טוב
|
נספיג את בגדיינו
במים משמים
נרוץ כמו ילדים
|
הם כל הזמן פה הם תמיד היו
ותמיד יהיו ממש לפניכם אלו
לא סימנים משמיים
לא סימנים נסתרים
|
אני אקטוף
את השמיים בשבילך,
ואכסה אותך בהם,
כדי שלא יהיה לך קר.
|
חיכיתי לך כשהשקיעות היו
שחורות פחם והזריחות
בצבע צהוב דהוי
ומלוכלך
|
בעמק השווה הגוף
שלו פקע אבל
הוא לא
רצה
|
ובחורף היו
יורדות עליי אותיות
של קדוש לבנה ומיד
אחריהן כלהק אוזים היו
|
ובדיוק שהכל התחיל להיות בסדר
זה קרה.
ופתאום שהתחלתי להרגיש
זה פגע.
|
במידה שרוחות עזות
יגברו על משקל נפשי
אתן להן לסחוף
אותי איתן,
|
בלילה הסלעים מתנפצים
על הגלים,הים גואה,
הירח שב ור,
הוא האור
של הים,
|
שדות חרושים.
אט,
אט, אני מדשן.
|
אני כושל מלהסיר מעליי את שכבות הגאווה והכבוד
הכולאים את נפשי המפויחת בתאים חתומים מדרור ואוויר.
אני נמנע מלהעזר בכוחות הסיוע המאובקים היושבים
מותשים בחדרי המתנה מוכנים לתת את דמם עבורי.
|
את
יכולה
להוריד את
שמלת הנפש שלך,
|
בסוף אני אגיע
אל הכניסה
של הבית שלנו
אסתכל אל השמיים
אסתכל אל השמים
ואחפש את הירח
רק בכדי לדעת שהוא שם
|
וגם בדקתי יותר מדי
פעמים אם המוות חי.
וגם נכנסתי יותר מדי
פעמים למים עמוקים.
|
עטי פדותך-האחת.
גאלי נפשך מפחד.
דומי זעקותייך.
אני בא אלייך.
|
כנראה שמערכת היחסים
בין היונים לאנשים בנויה יסודות מוצקים, מבוססת על קבלה והבנה
הדדית
ואז ראיתי אותה
יושבת בקצה הכיכר על גדר לבנים
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
דפקתי את המלגזן
הזועם.
מתוך 1001 דרכים
להגיד שדפקת את
המלגזן הזועם. |
|
