|
בית מלא שחור.
השעה כבר מאוחרת וכולם ישנים -
תריסים סגורים, ודרך אלה הפתוחים מבצבצות להן נורות הרחוב
שדולקות. אלא שעוד לא בעטו בהם ילדים קטנים בשביל להרוס
ולהראות כמה הם מגניבים.ממש עבריינים קטנים.
|
ללכת ברחובות, במבט מופנה מטה. לפסוע אט אט בין האבנים הנמצאות
על המדרכה.
פסיעות קטנות, מידי פעם הליכה בין נתיבי הכבישים, סילוק אבנים
שמפריעות אל שולי הדרך.
מבט לאחור, שום נפש חיה, הכל מת.
|
לחתור בתוך ים
בשביל למצוא אותך.
כבר ימים רבים, כמהה לך.
|
כשלעיניים אין כבר כוח
הן מעצמן נעצמות
|
הכאב הזה, מתי ממך אלך?
מרגישה תקועה בצעד אחד, צעד מתמשך
|
הנשמה נעלמת מירייה לירייה
ומצבי דועך משנייה לשנייה
|
בסדר. בסדר בסדר בסדר.
שקט,
אבל די.
אמרתי די!
משהו כאן לא ברור?
יופי. ברור מאוד.
|
|
|
"שנות השמונים"
מתוך "אין יותר
נמוך מזה"
בהוצאת בוליביה
ושות'. |
|
