|
ניצ של חורף.
לא אוהבת חורף.
כותבת בשביל השקט,
מעדיפה להתעטף בבועות של אושר,
מאשר לשקוע בתהומות אינסוף.
חיה את האתמול והמחר ביחד.
לא מאמינה, אוהבת.
והתשוקה- להשרף ולא למות.
בשולי הכביש
מחכה שהקיץ יבוא
|
זכרי אהובתי את אשר חרטתי
בך,
דמעות ודם
|
זורק אבן געגוע,
אוסף אותה אלייך
אלפי רסיסים מבריקים,
קריסטלים של פחד.
נופלת,
מתנפצת,
לאהבה.
|
מנסה להתיר את הקשר,
לשחרר אותך,
לשחרר אותם
אחד מהשני.
להפריד אדום ושחור.
מנסה לאחות את השבר,
מוסיפה למערבולת חוט,
לבן.
|
I am falling down while
I try to heel
Yourself from me and you
|
כשהחורף ישיל את עורו
ויתהדר בעלים ירוקים.
|
ואינני מבינה מדוע אתה בוחר להישאר,
פתח את הזרם.
שטוף את היותי מנוכחותך.
נקה עצמך.
טהר.
|
בוערת אותו בשקט,
בוערת מבפנים.
להשרף ולא למות.
אהבה.
|
רשפים של תשוקה
מחול בזמן קצוב
בטירוף קבוע,
כמו פעימות לב,
שבור.
|
יש סדק בשמי הליל שלך.
כדור של אש.
כוכב בודד.
מטווה לך את הדרך.
|
מילים ברצף
מוזר, אבל אין-
סיבה לברוח.
|
לקרר את הרגש.
להקפיא נשימה.
רק כדי שלא יראו,
שאני בוערת.
מבפנים.
|
הם אוהבים אותך בלילה,
ללילה.
למחרת את נשארת,
עם רסיסים במגירות כאב.
|
ובשצף המילים,
איבדתי
התוכן מעצמי.
|
בצורת רגשית
וכמה דמעות שמפרות
מגפות של שקט.
|
שברי חלום
מתנפצים על מסילות ברזל קרות.
|
לנשק דמעות
לחבק ריח מוכר
להרגיש את היותו
את מהותו
אותו.
|
השמיים שבי,
קוראים תיגר על היותך.
|
וכמה שהייתי תשוקה גדולה
ונשארתי רסיסים.
|
|
|
עד גיל 21 תגיע
לירח, עד גיל 25
תכתוב את הסלוגן
הראשון שלך, עד
גיל 30 תכתוב את
הסלוגן המליון
שלך, עד גיל 32
תשתחרר מהמרכז
הלאומי לגמילה
מכתיבת סלוגן.
חבר שלום משכתב
מסטיק. |
|
