[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
בדרך החוצה הסתכלתי על הכל, ונפרדתי מכל פריט לחוד, ומכולם
ביחד. מהפריטים בלבד, כי ממך לא יכולתי להיפרד.
וכבר ברמזור הראשון שיכולתי שלחתי לך הודעה. זו תחילתה של
ידידות מופלאה, כתבתי. ואתה הסכמת. כמה קל ופשוט.

אהובי ערך רשימת אנשים והתקשר אליהם כמו רצה להפרד.
היו ברשימה מכרים ומכרות, סבתא אחת, ואהבה ישנה באמסטרדם.
אני לא הייתי ברשימה זו.
אתם מבינים, אני ואהובי נפרדנו כבר לפני שנה .

אישה מתאהבת באיש.
למרות ש.
למרות שהוא מבוגר, ונשוי, ועייף, ומעייף, והוא בסוד, ולא תמיד
פה, ולא לתמיד פה.
איש מתאהב באישה.
בגלל ש.
בגלל שהיא צעירה, ורוצה, ורעננה ומרעננת. והיא מזכירה לו את כל
הדברים הטובים שפעם רצה שיהיו לו.

עשרה צעדים יש בין החדר והסלון.
חמש מאות מטר בין הדירה לאוניברסיטה.
שמונה קילומטרים עד לבית של ההורים.
חמשת אלפים קילומטרים ביני לבין אנה.
ואיך אפשר לחיות ככה, כל כך כל כך רחוק.

בסוף הערב הוא ביקש את הטלפון שלי, ואני ישר נתקפתי בהלה עמוקה
ואמרתי שרק עכשיו עברתי דירה ועוד אין לי טלפון.
הוא זרק מבט משועשע אל הסלולרי שלי שהיה מונח לידי על הבאר,
ואמר לי שהוא מבין.
אני בעצמי לא הבנתי כלום.

בסוף מצאתי אותו במחלקת ריאות. הוא היה מחובר למכונת הנשמה.
אמא שלו עמדה ליד המיטה והסתכלה בי במבט מאשים.
"היה לו התקף אסטמה" היא אמרה.
"אבל הוא לא אסמטי" אמרתי לה, ובעיקר לעצמי, כי לא הבנתי איך
מישהו מקבל התקף אסטמה פתאום באמצע החיים.

איך חותכים קשר כשאוהבים מישהו כל כך?

הייתי צריכה להפסיק את הקשר הזה כבר בפעם השניה שנפגשנו.
כבר אז היה ברור ששום דבר טוב או רציני לא יצא מזה.
אבל אז שכנעתי את עצמי שאם לא קשר אז לפחות סקס טוב.
ובאמת היה סקס טוב.
ועוד אחד.
ועוד אחד.

ביום שבת, בערך בשעה שתיים בצהריים, אבא שלי התחיל לצרוח.
זו הייתה צרחה מקפיאת דם, שבקעה מאי שם, מנבכי המרתף הביתי
שלנו.
'הלכה לי היד' הוא צרח. 'הלכה לי היד'.

טוב, אולי בעצם צריך לחזור קצת אחורה.

שבועות ארוכים הייתי הולכת ומחפשת בכל מקום. מסתכלת לצדדים,
בוחנת אנשים ומקומות - וכלום. בשום מקום לא הצלחתי למצוא.
וכל הזמן הייתה לי ההרגשה הזאת מבפנים שאם אני רק אחפש מספיק
טוב, שאם אני לא אוותר, בסוף אני אמצא.

ואז הייתה צפירה וכל אחד חשב על השם שהוא מכיר מהתלמידים
שנהרגו השנה ולמדו אצלנו, ואיך כולם היו בשוק, ואיך שני האספים
באותה שנה ומאותה כיתה, וכל הידיעות מלבנון. ואחרי הצפירה דנית
שהייתה יתומה וכולם ידעו עליה הייתה מדברת על אבא שלה ובוכה
קצת

"משהו לא בסדר, חמודה?" אתה שואל, מודאג.
כלום לא בסדר.
"לא" אני עונה, "סתם מצב רוח".

ואני שותקת, אבל חושבת לעצמי שלפעמים יש אנשים שמופיעים מאוחר,
ואפילו בצורה קצת מאולצת, ואיך אפשר לומר שזו הייתה פאשלה של
מישהו, ובעצם כל דבר שקורה הרי יכול להיות מנומק היטב ומוסבר,
ואי אפשר תמיד להסתתר מאחורי מילים כמו פאשלה.

אהבה
אמנם הוא לא אמר לי שאני האחת, אלא פשוט לחש לי שאני פצצה ודחף
אותי (בעדינות ותשוקה כמובן) אל הקיר, והתנשקנו ארוכות
והתלטפנו, וזה הכל כי אני ידעתי שאסור, בשום פנים ואופן, לשכב
עם בחורים בפגישה ראשונה.

זה תמיד קרה במקרה.
זה תמיד קרה בלילה.
זה תמיד קרה.

בקיצור, אני הולך עם נעמה ליומולדת של בת דודה שלי, דנה.
האוטיסטית, אתה יודע. ואני מביא איתי ככה כמה מתנות, קצת
שתשמח, מה יש. ואז דנה שואלת אותי מי קנה את זה, כזאתי מתוקה
הדנה הזאת, חבל שהיא אוטיסטית. אז אני אומר לה שאני ונעמה
קנינו. אתה יודע, שקר לבן. רק כ




אם שני אנשים
אומרים לך
שאתה שיכור
כנראה שאתה לא
שיכור מספיק




שיכור


תרומה לבמה





יוצר מס' 2360. בבמה מאז 26/3/01 16:52

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לניצן טימור
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה