|
הופכת דף
מזילה דמעה
מרטיבה את הכתוב
|
הולך בתלם
ולא בצל
הולך בשמש
ומתנצל.
|
ושממש בא להם לגעת
הם נזכרים כמה הם אוהבים...
|
מרי מפחדת מהחושך, מגיל קטן היא פוחדת...
|
תמיד איתי
בליבי
אני אתם
ואתם אני
|
תקופה די ארוכה
שהפרחים שמונחים על הקבר
מתלוננים על החום ביחד איתי.
הם נובלים, נבלו או ינבלו.
|
כל כך ריק כאן,
ריק כמו בקבוק זכוכית.
|
הגשם מרטיב אותי
כמו שלולית ביום חורפי במיוחד
|
בסך הכל פיסת דשא
בעולם קטן
הנקרא חצר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"...ואז החיילים
אונסים את הבנות
של הליצנים"
-סיכום "סיפורו
של ליצן", בלט
מאת פרוקופייב.
בחיי שזה מה
שקורה בבלט.
-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב. |
|
