|
מרחף בחדווה על הכיסוי הלבן
ומפליג בקלות על אדוות שמלתה
|
היא נאחזת כטובעת בסירת קש
אשר רק זרועות אביר
אותה למשות מהמצולות יוכל
אל חוף מבטחים, אל חום החול
|
בימים אני מתהלך סהרורי
ובלילה מביט בשנתך החצויה.
|
ריחפתי לי למעלה, מביט על העולם
חיפשתי הזדמנות, בדקתי אפשרות
גם אני רוצה כבר להיות
גם לי יש עוד דרך לעשות
|
באור הרך שבעיניך אני רואה אותי
חיוכך מזכיר לי את תמימותי
|
משב הרוח מלטף את פניי
צלצול הילדים מתנגן לו בשקט,
אוויר הבוקר נושא איתו הבטחה
שמאירה את יומי באור זהוב.
|
כֻּולָּנוּ זְקוּקִים מִדֵּי פַּעַם לִנְגִיעָה רַכָּה.
לִיטּוּף, מֶחְוָה, מַבָּט
כֻּולָּנוּ זְקוּקִים לֵאָחֵר שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָנוּ
שֶׁיַּבְחִין בָּנוּ מִתּוֹךְ כֻּלָּם
|
עצבות רוחפת על פניך בבוקר
רצינות של עולם קשה וללא שמחה
בתוכך את יודעת את שיביא היום
ונשימות פחדיך דורסות כל תקוה
|
פתותי הַתְּשׁוּקָה הִתְעוֹרְרוּ בְּבִטְנִי
מִתְעוֹפְפִים לְכָל הַכִּוּוּנִים
|
מרחף ברחובות ביומי האבוד
מצפה לחוש את גופך הפרוש
|
רֶגַע, רוֹצֶה לָחוּשׁ אֶת לִטּוּפֵי גַּלֵּי הַיָּם
לִרְאוֹת שׁוּב אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת
וְלָגַעַת בִּשעָרֵךְ הַנִּשּא בָּרוּחַ
|
שַׁלְהֶבֶת
שַׁלְהֶבֶת חֲזָקָה, שַׁלְהֶבֶת יוֹקֶדֶת
מֵאָז וּמִתָּמִיד.
|
הִתְרַחַצְתִּי פַּעֲמַיִם מֵאֲחוֹרֵי הָאָוזְנַייִם
גָּזַזְתִּי גַּם אֵת הַצִּיפָּורְנַייִם בָּרַגְלַיִם.
|
שלום לך חלום הלילה
כל לילה אתה מגיע
וצובע באור את שנתי החשוכה
|
סִּגֵּל, לֹא חֲבָל?
תְּנִי לִי קְצָת זְמַן, וְאֶהְיֶה מְבֻשָּׁל
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
מי שמחליף את זה
הוא בן זונה
(סליחה על
המילה) |
|
