|
זאת עם התלתלים לא יכולה להפסיק לחשוב עליך
זאת עם התלתלים מתחרפנת מגעגועים למה שהיה לפני הרבה
שקיעות שעברו ולא חזרו.
זאת עם התלתלים משגעת את עצמה על שטויות
זאת עם התלתלים מתגעגעת לתה במיוחד לנענע
זאת עם התלתלים מחכה לחורף כי נמאס לה מהקיץ
זאת עם התלתלים איבדה הרבה ולא כלום
זאת עם התלתלים זאת אני.
ילידת 1983 ביום קיצי לסוף חודש יוני. פקחה עיניים
כחולות לראשונה אל המדבר הצחיח והדרומי שהכהה את
צבען במהירות לחום רגיל ופשוט.
התקופה הקצרה ההיא היתה המאושרת בחיי...חבל שאני לא
זוכרת אותה כל-כך. משוחררת מהצבא ומהחיים עצמם.
אוהבת לצייר,אוהבת כבשים,אוהבת שקיעות....
מקווה שתהנו
- כיבשל 'ה מה מה-
או בשמה הידוע לציבור
-ניתי-
מחווה קטנה לאלו שעושים לי טוב :
אלה ברונשטיין - כי היא הג'ינגית שלי!!!!
הצימוק הנוקם (אייל שפירא) - כי הוא גורם לי לחייך
גם כשעצוב!
סי קריפ- כי הוא אהב את הפרדס וכל השאר.
א.קיווי-כי הוא אף פעם לא שכח אותי ואני בטח לא
אותו!
נועם וזאנה - כי היא ה "GREAT WEEPA" שלי! .
עמירם זוכוביצקי- כי הוא יודע מה זה קומיקס טוב
:)
אלון לוין- כי הוא הילד שמיים שלי ואני ילדת המדבר
שלו.
כשאנשים קטנים עושים צל גדול...זה סימן שהשמש
שוקעת
איש האוריגמי שלי היה בעצם הידיד הכי טוב שלי...ואיך ידעתי
שהוא איש אוריגמי בכלל? כי הוא תמיד אהב לקפל מפיות, זה היה
הטירוף שלו...הוא היחיד שידע איך לקפל אותי כמו שאף אחד מעולם
לא הצליח.
|
"כל אחד מבריק בדרכו שלו, אך מסתיר גם מרירות בין מדפים של
הצלחה שקופה למחצה."
|
היינו רואים אותה תמיד מאותה נקודה, בגבעה שמעל הפרדס הישן.
תמיד היו אלה דקות של התכנסות וחשבון נפש,אבל אהבתי את
זה,אהבתי את זה מאד.
|
"התאבדת פעם?" שאל אותי האדם שישב לידי באוטובוס.
בתחילה התקשתי להבין מה הוא רוצה אז שאלתי אותו
"תסלח לי....מה??"
|
כל אחד עובר את זה,אבל כנראה ששלי הייתה יותר קשה ממה שציפיתי
שתהייה...."אני אף פעם לא אשכח אותך".
|
מנפץ האשליות חי בתוך משרד. לא מפואר מדי,אבל בכל זאת דיי
מרשים. ועל קירותיו הגבוהים להחריד מתנוססים בגאווה ממוסגרים
בתוך מסגרות זכוכית יפות כל האשליות שהוא אי פעם ניפץ.
|
וכמה אני כבר מסוגל לספוג?(מה אני ויוה?) אתה יודע כמה כסף
רשות הדואר לוקחת ממני על כל המכתבים והפתקים? וכל אחד מלא
בקשות, שאפילו סנטה דאג לצחוק עליי שאני פראייר.
הם פשוט לא מוכנים לזה! לאחי המוצלח במשפחה פותחים כל שנה אחרי
הסדר דלת ומחכים לו והוא תמיד
|
הגהינום שלי הוא להיות בתנועה מתמדת בין קורס עינויים אחד לשני
והגהינום שלו זה לשמוע אותי מקטרת על זה כל יום...לנצח.
והנצח הוא זמן ארוך...
|
"מאיפה להתחיל... זה קרה כל כך מזמן" , אמרתי בקול חושש...
"מההתחלה" היא הפצירה בי.
|
לאפריים הייתה פרה, והפרה הזאת הייתה רכושו היקר ביותר.
יותר מכל הוואזות הסיניות של אמא שלו או צלחות הפורצלן של סבתא
שלו.
היא תמיד הייתה מקום ראשון.
|
רק דלת אחת הפרידה ביני ובין המציאות.
המציאות שאני לא מבין,שאחרים המציאו...ואני לא מאמין בה.
|
העונה האהובה עלי הייתה החורף,חבל שהיא נהפכה כל כך מהר לתקופה
פחות טובה שלי....
|
ואני מקווה
שתהייה שם לראות אותי קופצת
פורשת ידיים
מדמיינת שתתפוס אותי לפני שאנחת במציאות
|
ואמרו לי: "אתה רואה אותם כל הזמן אבל אתה לא מבין שאלו הם".
המשפט הזה תמיד עשה לי צמרמורת, אבל לא צמרמורת רעה כזאת טובה
ומיוחדת.
|
היו לי רק שני חורים בגב והרוח הקרה הזאת שיש פה תמיד חירפנה
אותי לחלוטין. תמיד הרגשתי שאני אחטוף איזה דלקת ראות או משהו
אבל למזלי זה עדיין לא קרה.
|
"היא אוהבת אותך!" ,צעק לי אורן באוזן כל כך חזק עד שחשבתי
שאשתגע.
"היא משוגעת עליך! אני בטוח שבשיעור חברה היא תציע לך חברות
מול כוווולם".
|
ואני המשכתי להתנדנד על הנדנדה שלי ועצמתי את עיני ודמיינתי את
הרגליים שלי נוגעות בענני הכבשים שעטפו את השמיים.ובמקום לשחק
בארגז החול ולרוץ ,אני הייתי נודדת.
|
you said I love you till I die...
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
ואז, כשלא היו
לי חברים,
התחלתי להמציא
אותם...
-פינקי.
איך חשבתם שאדם
מתחיל לכתוב? |
|
