|
ניתאי, חיה, נושמת, מוזיקה. העולם היחיד בשבילה, הוא
העולם שלה. בו אין שדים, ורוחות שירדפו אותה. היא
עברה הרבה, וגם התגברה על הרבה. היא חזקה מאי פעם,
ושבירה מאי פעם. היא תיתן את הנשמה בשביל מי שחשוב
לה, אבל היא מוקפת פרצופים ריקים שלא שווים את זה.
פעם היו בה תיקוות גדולות, כרגע נשארו רק חלומות
מנופצים, ומציאות דהויה.
ניתאי היא אני. אני היא ניתאי.
ואני עוטפת הכל במילים גדולות. גדולות מלהכיל משמעות
כלשהי.
החלפתי את הסדינים במיטה
לא עוד שאריות של חלומות שבורים
כבר לא מזייפת חיוכים, נותנת לדמעות לנזול
זה נחמד כשהן באות גם משמחה
|
והעולם קטן מלהכיל את דמעותינו,
ואנו גאים מכדי לתת להן להתפרץ.
|
ואני יוצאת אליך, עם עיניים קצת יותר עצובות
צחוק קצת יותר מאולץ, בתקווה שזה יבוא מעצמו
יום אחד
|
והיקום גדול, והשביל הזה אינסופי
העולם נדם, הזמן עוצר מלכת
ואני בתוך בועה, וטוב לי עם עצמי
|
|
|
אתה פשוט קם
בוקר אחד ופוף
- אין לך אוזן!
-חניבעל
לקטר,1985 |
|
