|
מחפשים מקלט, מחפשים מחבוא,
מחפשים אוצר, ומוצאים אסון.
רגע אחד, רגע שני,
איפה כולם
ואיפה אני ?
... בנינו מגדל,
בנינו מבצר,
אך חומה מחימר,
כל כך - לשמור על. ...
... למעלה - למטה,
בוטחים אנו בסימאון.
כל כך בטוחים, כל כך בטוחים.
ואם ניפול במדר
|
איש אחד הולך,
הולך על גדות הנהר,
ובוכה
|
לא אפול בשביל מטבע,
לא אשבר בשביל שבועת שקר.
אהיה חזק בנפשי, אם לא בגופי,
ואלך בבטחון בין כל תאוות הרשע.
|
בלילה בלילה,
כשכולם ישנים,
אני כותב לי שורה,
על אלו שכבר מתים,
אני כותב עוד שורה,
לאלו שעוד חיים,
ואני כותב שורה אחרונה,
מסר לאלוהים.
|
בעולם שלנו,
מילים, יש אין סוף,
אבל עולם,
יש רק אחד.
|
כאשר העלטה יורדת, והחושך גואה,
הדימיון הופך למציאות,
וגרגירי החול נפסקים.
|
שדות ירוקים,
עצים עתיקים, שעומדים ביניהם,
ובאמצע
דרך עפר,
שלא ברור סופה
לא ברור לאן היא מובילה.
שיר החיים, נשמע ברקע,
רוח אוהבת מלטפת את פניך.
|
הזמן עובר,
הימים בורחים,
הנרות נכבים.
|
התכוונתי לכתוב שיש עוד תקוה, אבל נזכרתי
נזכרתי,
שלרגע אחד החזקתי את משמעות החיים בידיי,
ומיד לאחר מכן, איבדתיו.
|
בקצה העולם, למטה,
אי שם בין ההרים,
נעו שם ילד,
שבוכה יהלומים.
|
נרות זכרון מדליקים,
לנשמות שנעלמו.
נרות זכרון מדליקים,
לאלו שכבר אינם כאן.
ואנו ?
|
בתינוקותי,
לא השכלתי לראות,
את יופי העולם הנולד.
|
כך זה החיים, כך אלו הם החיים.
אם רק היינו לומדים
|
לכולכם וכולכן יש עתיד,
ולי, יש תפקיד.
לזכור את החיים,
להחיות את המתים.
|
לפעמים,
אני פשוט רוצה להיות.
ולפעמים
לא.
|
סוד השתיקה,
טמון,
בעצבות החיים.
|
כשהגשם יורד,
הלב נשבר,
הדמעות בוכות מעצמן.
|
אם הייתי ילד,
הייתי קורא לאמא,
שתבוא ותחבק,
שתגיד שהכל יהיה בסדר.
|
אני, האידיאולוג, הפציפיסט, האופטימיסט, התמים,
שראיתי איך במלחמה כל התורות והאמונות נעלמות,
מתחנן, שתפקחו את עיניכם.
|
איש שאוהב,
ואיש ששונא,
מפגשים בסימטה ירוקה,
בעולם של מים.
|
שמע ישראל
שמעתם אחי ?
לא שמעו היהודים, שמעו מאמינים,
אלא שמע ישראל.
כל ישראל אחים
|
היו היו שני אחים,
אחד חכם,
ואחד "חכם יותר".
שניהם אהבו, שניהם שנאו,
אך מסיבות שונות, כה שונות.
|
|
|
תשמע מה אני
אומר לך:
צואה, זה כרטיס
הכניסה שלך
לעולם
הדוגמנות.
אחד שבעסקי
הדוגמנות |
|
