|
אדם ניצב מול שתיקתו
ואחרים אינם איתו
|
אהובתי גדלה בכאבים ירוקים של בוסר
גופה כותב
צילה צועק
|
ברקיע השביעי כתמי פז מביטים
ענני כיבשה בכל חלקה נובטים
ומנווטים כברבור בינות לאגלי טל שוקקים
בגאות ושפל הירח ובת לוויתו שותקים
בהרמונייה מתגודדים ארבעת העונות
|
כל הלילה
חורשת מזימות
מתחפרת
בגני הקטון
|
בפרק נושבים
אדי הכלור
והכיליון
|
ארמון פלאים בניתי לך
ארמון פראים
|
בין מחוגי השעון
מסרב להחזיר
ריבית של רגעים
|
כבר לילה
ועת לנעול את שערי הלב
בחוץ נערמות מילים שכוחות
|
פותחת את כלוב המחשבות
משחררת רצונותייה
הגדולים כבגדים ישנים
שפתייה גומעות
|
גופנו
כמו חייה נכחדת
שבעת תענוגות
נושא אותנו
בזרועותיו הקשות
|
כשחזרת
היו הנחלים יבשים
החורף הביא
|
כשחזרת
היו הנחלים יבשים
החורף הביא
מחטים דוקרות
והרוח נשכה בי
|
מזרע הצער
יבשיל הדכאון
יתעד פגעי הזמן
בעצביו
|
סיפור מחורז בתוספת גוזמאות
על גבאי המקבץ בפתחים נדבות
ועל אישה זרה נוכרייה
מחשבותיה אוון ורגליה ממהרות לרוץ לרעה
ויהי בין הערביים
|
|
|
ללא האור, לא
היינו יודעים
במה להתקל.
עוד מבט אופטימי
על החיים בכדור
הארץ. |
|
