|
נישי היא ילידת 1982. נכון לעכשיו היא מתגוררת בתל
אביב, למרות שבמקור היא בכלל מיישוב קטן בצפון.
כל מה שנשאר לי זה הריח. אבל במקום להריח את ריחות התבלינים,
את שיירי האפטרשייב שלך ואת רוח סוף הקיץ החמה, שמאז ימי
הילדות הזכירה לי את ימי החופש האחרונים, אני מריחה ריח שכבר
מזמן לא הרחתי. זה ריח לא מוגדר, כזה שלא מריחים עם האף אלא
יותר עם הנשמה
|
פלורה! גברת פלורה! תתעוררי, מה יש לך? את לא רואה שאני גוסס?!
איך כבר לא אכפת לך? אני, שהייתי החבר היחידי שלך בחודשים
האחרונים וככה את נוטשת אותי? אני, שהייתי שם כשכל האחרים לא
היו, אני שהייתי עד לכאב שלך, ללילות הרבים שבהם בכית ואף אחד
אחר בכלל לא ידע
|
עם כל מבט באופק הקודר
עקבותיך מתחילים להתרחק
להיעלם
ולי נותר למנות את צלקות הבוקר
המאירות את חלוני.
|
At night, just before you fell asleep, you tried to tame all
your raging thoughts, those that appeared in the shape of
angry beasts, leaping from your blue deceitful eyes, into
the lonely room.
|
עמדתי על אחת הפסגות כשראיתי אותה. מרחקים היטיבו עמה, צובעים
את לובנה בכחול עז, כהה ומושך, מדיף ריח מלא של בשר, של טרף
רך, ענוד בחוסר תנועה על המשקע הדקיק בחול.
|
השנאה שהיא מרגישה כלפייך זרה לה, זאת הפעם הראשונה שגם לה יש
מניעים, שגם לה יש את הרצון להרוס, לשבור, להרוג. הבוקר בגינה
מביא אתו ריח ורדים מתקתק ומשרה אווירה של רוגע, גם אם זה
למספר שניות בלבד.
|
|
|
אדון הנזיר
האלקטרוני אני
ממליץ לך לבדוק
טוב טוב לפני
שאתה מתחיל עם
הציניות שלך לא
כולם מבינים על
מה ולמה אתה
מתנזר...
יאשה משוחח עם
קרן אור שבורה
ולא מצער. |
|
