|
כשאין לה מוצא על דף לבן מוציאה את כול אשר על ליבה
מצאה נחמה באומנות ובכתיבה , ילידת 87
"אנחנו מרמים בעיקר את עצמינו, לא עיוורים אבל לא
מביטים,ולא ברור מה נשאיר אחרינו מלבד הפחדים"
(קורין אלאל)
משתיקים קולות
מוחקים שורות
דוחקים לפינות
כשעיניהם פקוחות
הוגי דעות
|
מתבוננת, מתבוננת מהצד
נעצרת,נעצרת על יד
מלפני סופת חולות,
ועיניי אינן רואות, אבדתי
|
עולה סולמות וחבלים
עכשיו גבוהה, נוגעת בעננים
לא רוצה ליפול ולהתרסק
בכוחי מנסה להיאחז.
בך נוגעת מביטה
רוצה,פתאום הכול נכבה.
|
בלי אבחנה,וידיעה
אתה עושה את כול מה שלך רע
עוד טעות, ונפילה
אתה עושה, ושוב פעם נכנע.
|
מחכה ,מחכה לרגע השבירה
לא שלא נשברתי.
לרגע הזה שבו לא אוכל יותר ומנקודה זו אעלה למעלה.
הופתעתי לגלות...
|
|
|
מה קרה שלא
מפרסמים את
הסלוגנים שלי?
הם לא בני אדם?
אין להם רגשות?
אם צובטים אותם
הם לא מצטבתים?
אם מפרסמים אותם
בדף האחורי הם
לא מסיבים אושר
עילאי לבעליהם?
(המוצון ברגעים
של שברון נפש) |
|
