|
תגובות, הערות, הארות, מענות, ושאר מילים של מורים
יתקבלו בברכה. (באימייל או בתגובות ליצירות)
תודה ויום טוב.
יש לי חברה, קוראים לה גלי. החברה שלי, גלי, היא מסוג הבנות
המושלמות האלה, שתמיד כשאת נמצאת לידן את מרגישה חרא, אלה
שתמיד מסתכלות במראה ומעוותות את הפנים, חושבות שזה עובד על
מישהו.
|
איילת עומדת מעל הקבר. לא בוכה. בטח שלא צוחקת.
היא רק עומדת, היא רק מביטה... מרגישה...
פולטת אנחה.
|
הייתם חושבים,"מאי כהן, בטח איזה כוסית"...אז זהו, שלא.
אפילו יפתח אמר לי שבפעם הראשונה שהוא בא לכיתה, ועד לא הכיר
אף אחד, הוא היה בטוח שמאי היא הכוסית של החיים, וממש רצה
להתחיל איתה, עד שהוא ראה אותה.
|
אני מניח שאת רואה אותי עכשיו, סך הכל יש לך נקודת תצפית די
טובה, תסתכלי מה קורה לי. תסתכלי איך אני מרוסק, תמרי, לרסיסים
קטנטנים, כמעט בלתי נראים, שאפילו חובב הפאזלים הגדול ביותר
בעולם - אם את זוכרת את הבדיחה שלנו על זה - לא יוכל לחבר אותם
בחזרה.
|
"היי".
"היי".
"מה המצב?"
"טוב, מה איתך?"
"סבבה".
"אה."
"איך קוראים לך?"
"אביטל".
"אני אמיר".
"אה".
"אביטל?"
"מה?"
"נהנית?"
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני נוסע.
נסיעות הן הנפש
של העולם הזה.
נסיעות נשארות
לעד.
הכל פשוט : צלע
הר ירוק ומצמיח
עצים ועשב,
ומולו צלע הר
צחיח ושרוף
שרב,
אני נוסע
ביניהם. הגיון
פשוט של צד
השמש
וצד הגשם. ברכה
וקללה, צדק ואי
צדק
אני נוסע
ביניהם. רוח
שמים ורוח
הארץ,
רוח נגדי ורוח
איתי. אהבה חמה
ואהבה קרה
כמו נדידת
ציפורים. סעי,
סעי מכונית.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
