|
אל הגשם הזה התפללתי מאוד,
שימחקו כבר חריצי הקיץ,
בכדי ששיטפונות ישאו הרחק מכאן
|
והפעם הוא נגס נגיסה אחרונה,
ושוב גמע לגרונו לגימה משונה.
שישים שנה, כבר חלפו לו מאז,
את הדלת לסגור שוב שכח.
|
לעת ערב,
בנגוע השמש באדמה
וענפי ערבת הנחל, בשלולית שחורה
יצאו מילים צמאות
ונשימה חנוקה.
|
כן, ידע הוא פעם ימים של שמחה,
פעם פעמה בעורקיו עוד תקווה,
|
כגלים הנוגסים בקו החוף,
בסלעי כורכר כואבים.
|
אותה צפירת מנוע מתדפקת לחלון,
מתדפקת היא שבוע בכל שעה ובכל יום
לא עוצרת היא אף פעם חזקה ואימתנית
|
|
|
השעה שמונה
ארבעים ושבע.
אני חוזרת. השעה
שמונה ארבעים
ושבע. אני
חוזרת. השעה
שמונה ארבעים
ושמונה. אני
חוזרת. השעה
שמונה ארבעים
ושמונה. אני
חוזרת. השעה
שמונה ארבעים
ושמונה. אני
חוזרת.
..
-אילנית ירוקה
היפואקטיבית
מתאמנת לשירות
טלפוני ב-155 |
|
