למרות שניר פרוזה הוא יוצר, הוא לא ממש בנאדם שלם.
הוא יותר כמו חלק של בנאדם אחר, נפרד.
ניר נולד בשנת 2004 במוחו של אדם חולני מאוד. גם
פיזית וגם נפשית.
שימו לב! אין לשפוט את ניר בהסתמך על הרקע הקיומי
שלו, דעותיו הפוליטיות או עבירותיו הפליליות. אחרי
הכל, הוא אמן.

מיד עם היוולדו, אובחנו אצל ניר פרוזה מספר מחלות
ניווניות-קטלניות. ביניהן: פראנויה כרומאטית, סרטן
האור ואייד"ס (אי-יכולת ישיבה דרוכה סימפטומטי).
הוא התבאס לתקופה מסוימת אבל אז למד להשלים עם מצבו.
הוא בונה על זה שאין לו ממש גוף ועל העובדה שמחלות
רוח הן דבר שחולף... עם הרוח.

יש לסלוח לניר על יציאות פסיאודו-הומוריסטיות, דוגמת
הפיסקה הקודמת. הוא עובד על זה. הוא נשבע.

עכשיו הקהל מתבקש להסיר את חגורות הבטיחות, הנסיעה
מתחילה אבל היא לא כזו מרגשת...
וחוץ מזה, לחגורות יש נטייה ללחוץ. כמו לנשים.

אמביוולנטיות טכנית הרהור שטויות מוצדקות, ליהוגים עם סיבה תוים רועמים, נעימות שמיימיות מילים ריקות ומשפטים נבובים