|
ניר נוי נולד ב-1976, בוגר מדעי המדינה ומדעי המחשב,
מעריך רבות את כוחה של המילה הכתובה והמדוברת. ניר
עוסק בתחומים שבין מציאות וחלום, דמיון ותעתוע ובקשר
שבינם ובין משמעות הקיום.
...באחת הסמטאות מצא דלת חצר פתוחה ונכנס פנימה. הוא הריח את
חצי הכריך שמצא על השולחן. ילד קטן יצא מן הבית ונעמד דום
כשראה אותו. הילד הביט בו בעיניים פקוחות לרווחה, לא נע ולא
מזיז שריר, כאילו קפא על מקומו, אוחז בידו הימנית את ידית דלת
הבית. הוא הביט בילד...
|
כשהתעורר, השמש כבר עמדה במרכז השמיים. "אני לא מת", הוא אמר
לעצמו, "ממממ . . . מוזר", הוא הוסיף. הוא התבונן בחול המדבר
ואחר הרים את ראשו אל עבר השמש. האור סימא את עיניו. "נדמה
שגורלי נחרץ", הוא לחש לעצמו והמודעות החלה זוחלת במעלה גבו,
ממלאת את מוחו.
|
האצבע ברגלו הייתה שבורה, ללא ספק, אך הוא לא נתן ליבו לדבר,
רק בעט שוב בדלת הסגורה. "זה חסר טעם", הוא צעק, מקרב את שפתיו
אל הדלת, "עדיף שתפתחי את הדלת ונפתור את זה בשיחה". לא נשמע
קול מבפנים. לרגע הוא הניח את מצחו על הדלת,נשען. אחר-כך הוא
היכה שוב בדלת באג
|
כשאתה פותח את דלת המקרר, אתה לא יודע בדיוק מה אתה רוצה,
מתבונן לרגע אל תוכו ומוצא אותו ריק מתוכן. אתה סוגר את דלת
המקרר וצועד אל החלון שבקצה החדר. נשען במרפקיך על מעקה חלוד
צבוע שחור ומתבונן בשמים שחורים חסרי כוכבים במטרופולין הומה,
מואר יתר על המידה.
|
השפה בבית-הקפה נשמעה לו מוכרת, אך הוא נמנע מלהקשיב למילים,
מתחמק. באקווריום שלצידו שטו שלושה דגים בינות לענפי צמחייה
ירוקים ובועות שטיפסו מעלה. "שני גופים מפוספסים ודג זהב אחד",
הוא זיהה.
|
... אחר-כך אני קם מן הכסא וחוזר אל הסלון. אני מרים את השלט
מן השולחן ומתיישב על הספה. אני משתיק את הקול של הטלוויזיה
ועם האגודל אני לוחץ על הכפתור של הערוצים בשלט. קדימה, קדימה,
עוד ערוץ ועוד ערוץ. גם ככה אין מה לראות... אני משאיר את
האגודל על הכפתור
|
...כדורי שלג למשל, המתגלגלים במדרון תלול, אינם נוטים לעצור
או להיעצר. צריך להשקיע אנרגיה רבה על-מנת לעשות זאת, אם זה
אפשרי בכלל. לפעמים הדרך היחידה לסיים את מסעם מטה הוא לתת להם
להתנגש בקרקע בעוצמה רבה ולהתרסק לאלפי ומליוני רסיסים. למה
לא עצרנו את המירוץ
|
מחצי ליטר הבירה נשארו אולי שתי לגימות נוספות. קולות של צרצור
תופסות את תשומת-ליבי וצורמות באוזניי. "אם אני תופס את
הצרצרית הבת-זונה הזאת, אני שובר לה את החצוצרות", אני ממלמל.
הצרצרית עונה לי בשפתה. אני מוציא סיגריה נוספת מן החפיסה
שבכיסי, ומדליק אותה ממצי
|
. . . יום אחד החלטתי לאזור אומץ וללחוץ על הכפתור השקוע.
לקחתי את אחד העטים של אחי ובעזרת קצה העט לחצתי על הכפתור
השקוע. הזמן התחיל להבהב ואני חששתי מעט . . .
|
|
|
ומה עם הבנין
השני?
יגאל עמיר,
מופתע בשיחה עם
אחותו הדס כשהיא
סיפרה לו
שהורידו את בנין
התאומים. |
|
