קפצתי פנימה, אל תוככי הנחש האנושי, נשמר, כל הזמן נשמר, לא
להיתקל, לא להיפגע, לא להיתפס.
הפרצופים הרבים, ממוקדים, בריצת אמוק ברחו אל הנאה מזדמנת או
אל בית מואר, ורק הילדים הקטנים היו משתרכים בדממה אחרי
הוריהם, תמהים.
והרבי סיים, והדודות הספיקו להיאנח, והגברים החזקים אמרו לי
ולאמא להיות חזקים, והאנשים של הבית קברות כבר סיכמו על
המחירים וסוג השיש והנוסח של המצבה, ורק הדוד יעקב התחיל את
החיים החדשים שלו באדמה. מעניין אם לוקח זמן עד שמתרגלים להיות
מתים.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
