|
 
ניר מרקט הוא ירושלמי, או תל אביבי, תלוי
בפרספקטיבה. הוא מדי פעם כותב למגרה. המגרה המזורגגת
לא כותבת בחזרה. זונה. אחרי כל מה שהוא השקיע בה
אפילו מכתב אחד היא לא מחזירה. אישה טיפוסית.
יליד 1980, שזו שנה עגולה. עוסק בעיקר במחשבים, אבל
מעדיף להיות על אי טרופי בודד עם וויסקי זקן ובחורה
צעירה.
חברה שלי, יסמין, אני איתה כבר שנתיים, אומרת לי שאני דביל,
שאין כזה דבר איש ללא פנים. היא פשוט לא יודעת - היא אף פעם לא
ראתה אחד בלי שהמוח שלה צייר פנים ישר על המקום שבו הם אמורים
להיות.
אבל אני כן.
|
שמוליק היה החמוס שלי. כולם אמרו ששמוליק מת ממחלה. אני חושב
ששמוליק מת כי לא האכלתי אותו מספיק.
חמוס זו חיה מיוחדת. חמודה נורא, אינטליגנטית, שובבה, אפילו
שהיא קצת מצחינה.
|
את לא נרדמת. אני יודע, אני מרגיש את זה. זה קל לדעת אם מישהו
נרדם, הנשימות נעשות קצובות, החדר מתמלא בשלווה. עכשיו החדר
שלך, עם המערכת הישנה והמיטה החורקת, היה מלא חרדה. לחרדה יש
ריח חמוץ כזה - קצת כמו שנאה - אבל יותר כמו פחד. חרדה היא
כמעט כמו איבה גלויה.
|
דמיינו לעצמכם זבוב פרהיסטורי. זבוב עתיק, שעיר. טס לאיטו
בג'ונגלים לפני מספר מיליוני שנה, מחפש לעצמו את מה שזבובים
פרהיסטוריים מחפשים. אולי אוכל, אולי זבובה. דמיינו אותו אולי,
אם תרצו, טס בינות לקרני השמש שנוצרות מעצי ענק.
|
הייתי רוצה לפרוס את הזמן לפרוסות. כמו לחם.
|
|
|
