|
אני בת
בסופו של דבר קוראים לי נירית
פעם שנאתי את השם עכשיו לא הייתי מחליפה בעד שום הון
שבעולם
ואני
ילדה
מהסוג שנורא משתעמם בלימודים ובכל זאת משקיעה
מהסוג שהכי מאושר כשכולם מאושרים למרות שאצלה יש
הרבה חרא
ובכל זאת חיה מיום ליום שומעת בעיקר silverchair
וכמעט כל מה שסביבם
רבה על המחשב עם האחים
למרות שיש עוד שניים כאלה בבית
חברה טובה של המקרר
וידידת נפש של צבעי שמן
בקיצור חסרת חיים שמאמינה שצבים רכים זה דור ההמשך
ושדובוני אכפתלי צריכים לשלוט על העולם ולהפיצץ
לבבות ופרחים מגעילים
היא פתחה לאט לאט את עיניה , שיפשפה אותם מעט כדי וודא שהן לא
מטעות אותה. והן לא הטעו אותה, אכן זה היה כתום. תשאלו מה?!
היום היה כתום.פשוט כתום.האויר היה כתום , הבניינים היו כתומים
האנשים היו כתומים הכל היה כתום או לפחות בגווני כתום.
|
למור יש ירח
והוא רק שלה
כשהיא רוצה לראות אותו הוא תמיד מולה
|
הצצה אל שמיים של אלפי כוכבים
ובורות עמוקים של געגועים
שמש יוקדת של חום וכאב
וגשם רטוב של עצב בלב
ירח מלא אהבות ותשוקות
עננים עשויים מרכות של שתיקות
|
כשאור פגש את קרן
הם יצרו לה את השמש
שתאיר על כל מה שמסביב
|
כל שאיפה שהיא לוקחת
כל נשיפה שהיא שולחת
וכל תיקווה שבה פורחת
תביא קללה
|
ולחשוב שבבוקר המכנסיים כן עלו.
אז טוב , נו שוב, שתי אצבעות.
וזה משחרר, אין מה לעשות זה נותן הרגשה טובה למשך עשר חמשעשרה
דקות.
|
|
|
אני שונא.
מתוך הביוגרפיה
של רגזני W.
דרדסון |
|
