|
נירוש
הדבר היה מציק לי באותו הרגע שנשמע הצלצול בדלת, וביום ראשון
בבוקר כשדניאל היה לובש את המדים ועוזב. הוא היה עושה את זה
בשקט, כדי לא להעיר אותי, לא שזה עזר לו, והוא ידע, אבל הוא
העמיד פנים שאני ישן, ואני, בתורי, עשיתי את עצמי ישן. כבר אז,
התרחקנו.
|
עברו שנתיים, והאביב ויתר על מקומו לטובת הקיץ היוקד. והשנה
הוא בא יוקד במיוחד, כמצליף על כולם במין רשעות לא ברורה. אלדב
היה נוהג לומר שזה קיץ רע.
|
עשרים חורפים עברו,
ושניים עימדי -
ארבעה עשר ירחים נשבו,
איתו ולא בכדי.
|
ואני,
את הנסיך הזה מצאתי.
והוא,
העניק לי עולם.
|
ובחלומי, ידיי עוטפות את כפות ידיו המקומצות לאגרופים ומלטפות
אותן בעדינות, ואני מבטיח לו שמעתה אני שלו, לנצח. והוא מסכים
לקבל אותי אליו ומחבק אותי בחוזקה.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
"להתחיל הכי חזק
שאפשר, ולהגביר
לאט לאט"
מתוך: "כיצד
מוצאים ספורטאים
את מותם" |
|
