|
יליד 1924.
איתן ונשחק.
ארבע וקצת בבוקר. תריסי העיניים ממאנים. שין יקירי, הוא בחדרו
הקטון, נוחר ומחרחר לפרקים, מוחו ריק, שלוו.
|
דוב-ד-בן מושך-מכשף,
ומרוחק שכמוך,
|
חרק חג, נורה חשופה
מתחמם לאיטו, היא מחוייכת -
לוהטת כמו שצריך
נוהה שיכור, והרבה אורות
|
האמת מכאיבה
השקר מייסר
ובתווך גורל שנרקם
|
שיער ערווה דליל
כאבי גוף, צלקות הנפש
חיות שנמוגה, והקול צורם
|
שמן, אדיש וציני
חולם, מתייסר על הדרך
הולך לאיבוד, והקול רוטן
|
כי בגרגר חול
ים מוחלט אחד יש את
|
אערוג לך, אני באמת נהנה מזה-
בלתי מושגת שלי.
|
יצר היצירה הזה
נעים ממנו, סובבים אותו
בעבורו וממנו חיים
מה נעשה כשיאבד?
|
אהובה שלי,
נחבוק, נתלטף ונתחכך גוף את גוף
|
אוהב להתעסק איתך כשאת ישנה.
שואפת בחצי חרחור, חצי נחירה,
נושפת כמו שדג שואב פירור
|
הלילה מתהווה,
הכל מתחיל להתמעט -
הלב חוסך פעימותיו,
אור הירח מרקד חרש
|
אני מעולה בלהרגיש אותי.
חש אותי בהתמסרות אין קץ.
|
היא עוד לא הפסיקה
ליפול
אל תוך מצב נפשו
מרובה האמירות, ההוכחות והתוכחות
|
לא יודע לספר סיפור,
לכן אליך אני מכור,
|
הזמן אוזל לי
תם ונשלם עוד רגע
|
הרמוניה
מפרק, מרכיב
גוזם, חושק שפתיים
|
בשדה דרדרי אנוש תועה,
שרוט וזב דם.
|
משהו פעור בתוכי כבר מזמן
זה צריך להיות אחרת
אני רק מדמיין, יש עלי הילה של
יופי וחוכמה
|
אל הארכיון האישי (41 יצירות מאורכבות)
|
|
וקטורים לא
מזיזים לי ת'קצה
של שום איבר
וקטורים לא
ישרדו אצלי בראש
עד למחר
וקטורים מילים
גסות שמביעות את
דעתי
וקטורים זה עסק
ביש, וכך חלפה
לה שעתי
שיר שכתבתי
ב מ ה ל ך
הבגרות במתמטיקה |
|
